עריכת הדף "אוזן"

'''אוזן''' היא אבר בראש המשמש כלי לחוש ה[[שמיעה]]. בתורת הקבלה האוזן היא אור רוחני גבוה המשמש כתחילת יציאת אורות [[עולם העקודים]], בהעלם גדול כל כך עד שכל הספירות נכללות בה באות [[ה]] אחת.
==שני בחינות שבאוזן==

אנו מוצאים בפרשת האזינו כי יש שני בחינות של שמיעה באוזן: {{ציטוטון|'''האזינו''' השמים ואדרבה, '''ותשמע''' הארץ אמרי פי}}". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים - כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק.

הרבי מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון{{הערת שוליים|ישעיה א, ב.}}: "שמעו שמים והאזיני ארץ".

הרבי{{הערת שוליים|[[לקוטי שיחות]] כרך לט מכתב כללי.}} מסביר, כי כש[[יהודי]] [[עבודת השם|עובד]] את [[הקב"ה]] בכל חלקי [[נשמה|נשמתו]]{{הערת שוליים|באופן של "כל יושביה עליה".}} עד שמתגלית אצלו בשלימות ה[[קדושה]] של "[[חלק אלוקה ממעל]] ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה [[רוחניות|הרוחניים]] שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים [[גשמיות|הארציים]] - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ".

משום כך אמר ישעיהו הנביא את הלשון: {{ציטוטון|שמעו שמים והאזיני ארץ}}, כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" - [[עשרת השבטים|עשרה שבטים]] כבר גלו מארץ ישראל, וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל וארץ ישראל, ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כל כך.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מבשרי אחזה אלוק]]