עריכת הדף "שדה"

'''שדה''' הוא מקום שבו ניתן לזרוע ולגדל תבואה ואילנות (בשונה מ[[מדבר]] שאינו ראוי לכך). ישנם סוגים שונים של שדות: יש שדה הלבן - מקום גידול תבואה, ויש שדה האילן - מקום גידול אילנות. כן ישנה שדה 'בית השלחין' - המושקית על ידי אדם, וישנה שדה 'בית הבעל' - המושקית רק על ידי ה[[גשם|גשמים]].

בפנימיות התורה, 'שדה' הוא מקום שמגדלים בו תורה ומצוות, לעומת ה'[[מדבר]]' שהוא מקום ה'{{קח|שלוש|קליפות הטמאות}}'.

==מצוות השדה==
מכיוון שהשדה הוא מקום גידול תבואה וכיו"ב, כרוכות במקום זה מצוות שונות, כמו למשל:
*'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו'.
*איסור [[כלאים]], הן ב[[כלאי הכרם]], והן בשאר סוגי הזרעים (אלא שבכלאי הכרם הגידולים אסורים בהנאה).
*האיסור לקצור קודם הבאת [[קרבן העומר]].
*החובה להותיר [[פאה (מצווה)|פאה]] בשדה - להותיר חלק מהתבואה לא קצורה עבור ה[[עניים]].
*האיסור לשוב לקחת '[[לקט ושכחה]]' - באם הוא שכח לקצור, או שנפלו לו שניים או שלושה שיבולים או עומרים.
כמו כן, שאר המצוות הכרוכות בתבואה ובפירות, הינן מסתעפות מגידולי השדה.

==החילוק בין שדה לשקר==
{{ערך מורחב|ערך=[[חקל תפוחין קדישין]]}}
השדה בפנימיות התורה היא משל להשכינה הקדושה הנקראת [[חקל תפוחין קדישין]]. אך בזוהר הקדוש מבואר{{הערה|ר"פ חיי דקכ"ב ע"ב, מובא ב[[אור התורה]] פרשת פינחס ד"ה ושעיר עזים אחד לחטאת > א'קע}}. בענין הפסוק "מלך לשדה נעבד": {{ציטוטון|אית שדה ואית שדה ... ובג"כ שעיר דר"ח בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא ולא שריין בההוא שדה ברכאן מהאי מלך}} כלומר: יש שדה בקדושה ויש שדה ב[[טומאה]], והשדה בטומאה נפרש מהשדה דקדושה ולכן לא שורה בשדה זו ברכתו של [[הקב"ה|המלך]].

בשער הכוונות ל[[אר"י]]{{הערה|קבלת שבת}} מבואר החילוק בין שני הבחינות של "שדה", כי המילה שדה היא משל להשכינה כפי שנמצאת בכניסת השבת, שאז היא עולה מעולמות [[בי"ע]] הנקראים עולמות ה[[שקר]], לאצילות הנקרא עולם ה[[אמת]]. לעומת זאת הכינוי שדה במשמעות השניה, היא השכינה כפי שמלובשת בקלי' להחיותם בתורת גלות, ואז היא מתעלמת באותיות [[שקר]], בצורה כזאת: האות [[ק]] המורה על הרגל שעליה נאמר "רגליה יורדות מות", ההתפשטות למקום השקר, נהפכת ל[[ד]] שהיא ביטול מלשון דלות, וה[[ר]] המורה על גילוי השכינה הנעלם בתחתונים נהפך ל[[ה]] המורה על גילוי בבחינת אשה מעוברת.

בקשר לכך מובא ב[[כתר שם טוב]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/3/313&search=%D7%90%D7%99%D7%A9+%D7%A9%D7%93%D7%94 תוספות ע' שיג]}}, {{ציטוטון|מורנו הבעש"ט איז געווען אַ איש שדה. הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק [[צמח צדק]] האָט דאָס מבאר געווען. ער – דער בעש"ט – האָט אויף זיך גענומען און האָט מצליח געווען מתקן צו זיין די בירורים און ניצוצות פון דעם איש שדה. אַלע ווייסן ווער עס ווערט אָנגערופן איש שדה, וואָס ער איז מקטרג אויפ'ן עם ישראל און דערפון נעמען זיך אַלע גזירות אויף אידן}}. משמעות האימרה היא כי [[הבעל שם טוב]] עבודתו היתה [[בירור הניצוצין]], שהיא בירור כוחו של [[עשיו]] שנקרא "איש שדה", ומקטרג על עם ישראל, ועל ידי בירור הניצוצות הקדושים שבו בתורת החסידות העוסקת בענין זה, מתבררים כל הניצוצות ומתבטלים הגזירות הרעות.

==בחסידות==
{{ערך מורחב|המלך בשדה}}
[[קובץ:מלך בשדה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור הממחיש את ביאתו של המלך בשדה]]
'''המלך בשדה''' הינו ביטוי נפוץ שנלקח מ[[משל]] שלימד [[אדמו"ר הזקן]] האומר שבחודש [[אלול]], [[הקב"ה]] נמשל ל[[מלך]] בשדה שיוצא מארמון המלוכה, מקבל בחיוך פני כל [[יהודי]] בכל מקום שהוא, ושומע את בקשותיו, וכמלך שיוצא לאנשי עירו כשהם בשדה ושומע את בקשותיהם.

ב[[תורת החסידות]] מובא משל המסביר את מהותו של [[חודש אלול]] ויחסו למועדי [[חודש תשרי]] המשל מספר על מלך המגיע לשדה אל העם המקבל את פניו משל זה מופיע לראשונה בספרו שלה[[אדמו"ר הזקן]] [[לקוטי תורה]] וזה לשונו. 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=..הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב... ובודאי יש הפרש גדול בין [[יום הכיפורים]] ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל ב[[חודש אלול]] יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה.. |מקור=לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.}}

בריבוי [[מאמרים]] ושיחות של אדמו"רי חב"ד מבואר העומק והדיוק שבמשל המבאר ומדגיש את האופן והדרגה של ימים אלו.
==ברייתא ומשנה==
{{ערך מורחב|ערך=[[ברייתא]]}}
המשנה נקרא עיר והברייתא היא בחי' שדה, לשון בר חוץ לעיר. במבט חיצוני נראה שהעיר חשובה יותר, שהרי בה מגורי אנשי העיר. אך כאשר מתבוננים במבט פנימי, השדה הוא העיקר, כי משם החיות; שם צומחת התבואה והפירות. כך הברייתא מחיה המשנה ומבארת ההלכה יותר בפרט היאך לעשות, ואילו המורים מתוך המשנה לבדה נקראים "מבלי עולם", מכיון שהמשנה אינה מפרטת את כל ההלכות די הצורך{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/5/17b&search=%D7%A9%D7%93%D7%94 תורה אור > חיי שרה > יז,ב]}}.
===שדה בית הבעל ושדה בית השלחין===
איש הפּשוט הוא כשדה זרועה אשר למטר השמים תשתה מים ותתן את יבולה. והתלמיד חכם הוא כשדה בית השלחין אשר בעלי' משקה אותה ולפיו תתן את יבולה. וכמו המצייר שהוא אומן נפלא בציור הנה כל אומנתו הוא כשמצייר את השדה ותבואתה כאשר הם באמת כפי הדר הטבע שהטביע הקב"ה בה. וכל אומן שציורו מתאים יותר אל הטבע יותר הוא גדול באומנתו. וכן הוא באיש הפּשוט ובבן תורה, בן תורה כשדה בית השלחין ויכול להיות שהיבול ממנה הוא טוב יותר מיבול שדה רגילה. אבל הדר הטבע שהטביע הקב"ה שהוא האמת הוא בשדה אשר למטר השמים תשתה מים יותר מבית השלחין{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/3/158&search=%D7%A9%D7%93%D7%94 ספר הזכרונות ח"א ע' 345].}}.

{{הערות שוליים|}}