עריכת הדף "שדה"

'''שדה''' הוא כינוי בלשון הקודש למקום הראוי לזריעה. במשנה מוזכרים שני מיני שדות: שדה המושקית באופן קבוע (שדה בית השלחין), ושדה המושקית רק על ידי גשמים (שדה בית הבעל).
==בקבלה==
השדה בפנימיות התורה היא משל להשכינה הקדושה הנקראת [[חקל תפוחין קדישין]]. אך בזוהר הקדוש מבואר{{הערה|ר"פ חיי דקכ"ב ע"ב, מובא ב[[אור התורה]] פרשת פינחס ד"ה ושעיר עזים אחד לחטאת > א'קע}}. בענין מלך לשדה נעבד, {{ציטוטון|אית שדה ואית שדה ... ובג"כ שעיר דר"ח בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא ולא שריין בההוא שדה ברכאן מהאי מלך}}, כלומר שיש שדה בצד הקדושה ויש גם שדה בצד הטומאה.

בשער הכוונות ל[[אר"י]]{{הערה|קבלת שבת}} מבואר החילוק בין שני הבחינות של "שדה", כי המילה שדה היא משל להשכינה כפי שנמצאת בכניסת השבת, שאז היא עולה מעולמות [[בי"ע]] הנקראים עולמות ה[[שקר]], לאצילות הנקרא עולם ה[[אמת]]. לעומת זאת הכינוי שדה במשמעות השניה, היא השכינה כפי שמלובשת בקלי' להחיותם בתורת גלות, ואז היא מתעלמת באותיות [[שקר]], בצורה כזאת: האות [[ק]] המורה על הרגל שעליה נאמר "רגליה יורדות מות", ההתפשטות למקום השקר, נהפכת ל[[ד]] שהיא ביטול מלשון דלות, וה[[ר]] המורה על גילוי השכינה הנעלם בתחתונים נהפך ל[[ה]] המורה על גילוי בבחינת אשה מעוברת.

==בחסידות==
{{ערך מורחב|המלך בשדה}}
[[קובץ:מלך בשדה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור הממחיש את ביאתו של המלך בשדה]]
'''המלך בשדה''' הינו ביטוי נפוץ שנלקח מ[[משל]] שלימד [[אדמו"ר הזקן]] האומר שבחודש [[אלול]], [[הקב"ה]] נמשל ל[[מלך]] בשדה שיוצא מארמון המלוכה, מקבל בחיוך פני כל [[יהודי]] בכל מקום שהוא, ושומע את בקשותיו, וכמלך שיוצא לאנשי עירו כשהם בשדה ושומע את בקשותיהם.

ב[[תורת החסידות]] מובא משל המסביר את מהותו של [[חודש אלול]] ויחסו למועדי [[חודש תשרי]] המשל מספר על מלך המגיע לשדה אל העם המקבל את פניו משל זה מופיע לראשונה בספרו שלה[[אדמו"ר הזקן]] [[לקוטי תורה]] וזה לשונו. 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=..הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב... ובודאי יש הפרש גדול בין [[יום הכיפורים]] ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל ב[[חודש אלול]] יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה.. |מקור=לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.}}

בריבוי [[מאמרים]] ושיחות של אדמו"רי חב"ד מבואר העומק והדיוק שבמשל המבאר ומדגיש את האופן והדרגה של ימים אלו.
==ברייתא ומשנה==
{{ערך מורחב|ערך=[[ברייתא]]}}
המשנה נקרא עיר והברייתא היא בחי' שדה, לשון בר חוץ לעיר. במבט חיצוני נראה שהעיר חשובה יותר, שהרי בה מגורי אנשי העיר. אך כאשר מתבוננים במבט פנימי, השדה הוא העיקר, כי משם החיות; שם צומחת התבואה והפירות. כך הברייתא מחיה המשנה ומבארת ההלכה יותר בפרט היאך לעשות, ואילו המורים מתוך המשנה לבדה נקראים "מבלי עולם", מכיון שהמשנה אינה מפרטת את כל ההלכות די הצורך{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/5/17b&search=%D7%A9%D7%93%D7%94 תורה אור > חיי שרה > יז,ב]}}.
===שדה בית הבעל ושדה בית השלחין===
איש הפּשוט הוא כשדה זרועה אשר למטר השמים תשתה מים ותתן את יבולה. והתלמיד חכם הוא כשדה בית השלחין אשר בעלי' משקה אותה ולפיו תתן את יבולה. וכמו המצייר שהוא אומן נפלא בציור הנה כל אומנתו הוא כשמצייר את השדה ותבואתה כאשר הם באמת כפי הדר הטבע שהטביע הקב"ה בה. וכל אומן שציורו מתאים יותר אל הטבע יותר הוא גדול באומנתו. וכן הוא באיש הפּשוט ובבן תורה, בן תורה כשדה בית השלחין ויכול להיות שהיבול ממנה הוא טוב יותר מיבול שדה רגילה. אבל הדר הטבע שהטביע הקב"ה שהוא האמת הוא בשדה אשר למטר השמים תשתה מים יותר מבית השלחין{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/3/158&search=%D7%A9%D7%93%D7%94 ספר הזכרונות ח"א ע' 345].}}.

{{הערות שוליים|}}