עריכת הדף "הריני מקבל"

[[אדמו"ר הזקן]] ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] (על פי האריז"ל) הורה לומר את המילים: {{ציטוטון|הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך}} לפני התחלת ה[[תפילה]]. והוא מסביר: זאת אומרת, אשר מצות אהבת ישראל היא שער הכניסה, אשר דרכו יכול האדם לבוא לעמוד לפני ה' להתפלל, בזכותה תקובל תפלת המתפלל.

== טעמה של אמירה בדיבור דווקא ==
 
[[הרבי]] מקשה, מדוע צריכה להיות אמירה בפה, ולא מספיקה קבלת ה[[מצווה]] על ידי [[מחשבה]] וכוונה ב[[לב]]. ובפרט שהאמירה ב[[דיבור]] יכולה לבלבל להתרכזות ולכוונה של האדם, כי עליו להתרכז לבטא באותיות בדיבור{{הערה|ובפרט ש"לומר" משמע, שאחר יכול לשמוע}}, ולהתחשב בתנאי ה[[מקום]] וה[[זמן]]. 

מסביר הרבי, כי מצד ה[[נשמה|נשמות]] דבני ישראל, קיים איחוד תמידי בין כל נשמה לשאר הנשמות, רק ש"ה[[גוף|גופים]] מחולקים" - כפי שהנשמה יורדת ומתלבשת בגוף גשמי ישנם חילוקים בין יהודי אחד לחבירו... וזהו (גם) ענינה של המצוה ד"ואהבת לרעך כמוך". שגם כמו שבני ישראל מחולקים (מצד הגופים שלהם), יאהב האחד את השני "כמוך", על ידי שמגלה מן הכח אל הפועל את האחדות. 

על פי זה מובן שהביטוי העיקרי והשלם ד[[אהבת ישראל]] הוא בשעה שזה (נוסף על רגש בלב ובכוונה במחשבה, גם) בדיבור (באויר העולם) - עקימת שפתיו הוי מעשה (זוטא), עד במעשה רבה, בפועל ממש, על ידי אברי הגוף - אותיות הדיבור שהנפש מדברת בה' מוצאות הפה, עד בעשיה בפועל על ידי הידים - "היד המחלקת צדקה", או שאר אברי הגוף{{הערה|תרגום מ[[ספר השיחות]] תש"נ חלק א' ע' 214}}
==תענוג עליון==
[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר, כי כשלאבא יש הרבה ילדים, הרי עיקר ה[[תענוג]] שלו הוא כשרואה שכולם הם ב[[אחדות]] ו[[אהבה|אוהבים]] אחד את השני. תפילה היא הרי בקשת צרכיו, הן צרכים גשמיים והן צרכים רוחניים, הנה לפני הבקשה צריכים לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים, ולכן קבעו לקבל [[מצוות עשה]] של אהבת ישראל לפני התפילה דוקא{{הערה|תרגום מ[[ספר השיחות]] ה'ש"ת ע' 157}}.

בפרי עץ חיים מובא גם הסבר נוסף לדבר: {{הערה|שער עולם העשיה פ"א}} "קודם שיתחיל להתפלל בתפלת שחרית צריך לקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכוון לאהוב כל איש ישראל כנפשו. דהעבודה הוא לעלות בשליבות ב[[תפלה]] מדרגא לדרגא לבחינת ומדריגת [[שמע ישראל]], והעבודה בפועל בכל היום בחינת ומדריגת ואהבת, הנה ההקדמה לזה הוא מצות ואהבת לרעך כמוך, להיות דב[[קדושה]] הוא ביטול ו[[אחדות]]"{{הערה|[[ספר המאמרים]] תרנ"ט ע' ריא.}}

[[הרבי]] מסביר עוד, כי אדם צריך לכלול את עצמו יחד עם כלל ישראל, אפילו עם יהודים שהם בבחינת "אהליאב" עליו נאמר במדרש שהי' "הירוד שבשבטים" - גם אותם יש להעלות... זו לא רק מצוה של אהבת ישראל שהיא יסוד לכל התורה, אלא שזה נוגע גם לתפילתו שלו, לעלי' שלו, אהבת ישראל היא הכנה והקדמה לתפילתו הוא. והטעם לכך הוא, כי סדר העליה הוא שמוכרחים להגביה מהחלק התחתון ביותר, כמשל הידוע שבנין מרימים על ידי מנוף [המגביה מלמטה]{{הערה|תרגום מ[[ליקוטי שיחות]] חלק א' ע' 201.}}

== הקדמה ל"מה טובו" ==
 
אדמו"ר הריי"צ מקשה, כי בסידור לפני מה טובו כתוב: נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי [[מצוות עשה]] של ואהבת לרעך כמוך. המקור לכך הוא בפרי עץ חיים, שם איתא שיש לקיים את המצוה של ואהבת לרעך כמוך קודם התפילה. לכאורה נשאלת השאלה: בפרי עץ חיים כתוב שצריך לקיים את המצוה [כלשונו שם: "צריך שיקבל עליו"] ואילו רבנו הזקן אומר שצריך רק לומר. ועוד צ"ל: מהו הלשון "נכון לומר"? 

אלא, מסביר הרבי הריי"צ, שכל דבר צריך שיהי' בסדר והדרגה, תחילה צריך להיות "נכון לומר", ולאחר מכן ב"מה טובו" כבר ישנה המצוה של ואהבת. 

במדרש על הפסוק מה טובו איתא: {{ציטוטון|אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות}}. [[רש"י]] אומר על כך {{ציטוטון|על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה}}. בדרך כלל על הזולת רואים תחילה את החסרונות ואילו על עצמו רואים תחילה את המעלות. אמנם ההיפך הוא הנכון. 

אלא, שכל יהודי בשעה שהוא נמצא בבית הכנסת הוא אחרת מאשר הוא נמצא בביתו. וזוהי הכוונה של פתחיהם מכוונות, להסתכל על הזולת לא כפי שהוא בביתו, אלא כפי ש"אלו בתי כנסיות כו'". מצד אהבת ישראל צריך להביט על הזולת כפי שהוא במעמד ומצב של בית כנסת, ולהשתדל שהוא יהפוך להיות בביתו כפי שהוא מתנהג בבית הכנסת{{הערה|תרגום [[ספר השיחות]] תרצ"ז ע' 201.}}.

ר' מענדל פוטרפס היה נוהג לומר "הריני מקבל" יחד עם ההקדמה שאדמו"ר הזקן כתב בסידור "נכון לומר קודם התפילה הריני וכו'".

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תקנות חב"ד]]