עריכת הדף "מים התחתונים"

ביום השני ל[[בריאת העולם]], חילק [[הקב"ה]] את ה[[מים]] שב[[עולם]] ל[[שמים]] ו[[ים|ימים]], מהם נוצרו ה[[מים העליונים]] וה'''מים התחתונים'''.

ב[[תיקוני זהר]]{{הערה|תיקון ה' (יט, ב).}} נאמר על המים התחתונים: {{ציטוטון|מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא}}. (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה).

==השתוקקות המים למצווה==
קודם שהפריד הקב"ה את המים, וחילקם לשתיים, היו המים - [[רוחני|רוחניים]]. ה[[בעל שם טוב]] מסביר את האימרה המובאת בתיקוני הזוהר:
{{ציטוט|תוכן=כל המעינות, הנה מן היום אשר הקב"ה הבדיל בין מים למים, הנה ה'''מים התחתונים''' בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא, (כלומר:) שיעשו בהם ועל ידם דבר שבקדושה, כמו [[נטילת ידים|רחיצת ידים]] קודם ה[[תפלה]], [[טהרת המשפחה|טבילת מצוה]], [[טבילת עזרא|טבילת טהרה]] ל[[תפלה]] ול[[תורה]], [[נטילת ידים]] עם [[ברכה]] בהזכרת שם שמים, מים ל[[שתיה]] ומברכין עליהם לפניהם ולאחריהם.

מאז ברא הקב"ה את המים, והבדיל בין מים למים, הנה מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא להיות תשמישי מצוה ותשמישי קדושה וטהרה, ובכייתם הלזו של המעיינות יכולה להמשך מאות ואלפים בשנים עד אשר אחד ה[[יהודי]]ם עובר עליהם ורוחץ ידיו ומברך [[על נטילת ידים]], או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.|מרכאות=כן}}

===אופן ירידת המים===
ב[[תורת החסידות]] מובא{{הערה|לקוטי תורה שלח דף מב, עמ' ב'.}} [[משל ונמשל|משל]] מחבית שהיו בה שמרים מעורבים ב[[יין]]. וכאשר מפרידים את השמרים מהיין, היין נעשה צלול יותר, והשמרים נעשים גסים יותר.

ה[[משל ונמשל|נמשל]] הוא בהפרדת המים העליונים מהתחתונים: כאשר המים היו מעורבים, הייתה מציאות מסויימת, אך לאחר ההפרדה, המים העליונים נעשו "דקים" ו"עדינים" יותר, והמים התחתונים ירדו ונתגשמו, ונהפכו למציאות של מים גשמיים, ועד שיכולים להצמיח תענוג גשמי{{הערה|ציטוטון|מצמיחים כל מיני תענוג|פרק א' בתניא}}.

===בבית המקדש===
ב[[בית המקדש]] נעשו שתי עניינים בגלל בכיית המים:

*על כל [[קרבן]] היו מפזרים [[מלח]], כמו שכתוב: {{ציטוטון|על קרבנך תקריב מלח}}.

*ב[[חג הסוכות]] היו מ[[ניסוך המים|נסכים מים]] על גבי ה[[מזבח]]{{הערה|מקור הדברים נלמד ב[[גמרא]] מיתור של [[אותיות]] ב[[פנחס|פרשת הקרבנות]].}}, ובעת שאיבת המים היו שמחים שמחה גדולה ([[שמחת בית השואבה]]).

[[הרבי]] מסביר למה בזמן שאיבת המים הייתה שמחה גדולה יותר ממליחת הקורבנות:
{{ציטוט|תוכן=כי, אין במלח אלא התחלת התיקון, דאינם אלא תולדות המים ולא המים עצמם. וגמר ושלימות התיקון הוא בניסוך המים כמו שהם בלא שינוי. ועושין שמחה בגמרו של תיקון, כמובן.|מרכאות=כן}}

כלומר, שמבין ב' מצוות אלו, המליחה לא נעשית במים עצמם אלא בדבר שיוצא מן המים, ולכן לא שמחים כל כך, שהרי זה לא גמר הבירור של המים, אלא רק דבר שמגיע מן המים. אבל בסוכות שמנסכים את המים בעצמם, הרי נשלם הבירור במים עצמם, וממילא המים שמחים ששבו לפני הקב"ה, ובזה אנו שמחים יחד איתם.

===אופן עשיית המצווה===
את המים היו שואבים ממעיין{{הערה|דווקא מעיין, כיוון שגמרא מוסבר שמי המעיין מגיעים ממי הגשמים, המחלחלים בעובי האדמה. אחרי שהגיעו לעומק התהום, עולים מ"גידי האדמה" (כלומר, דרך שכבות הקרקע השונות), ובעת המעבר ב"מיצר" דגידי האדמה, מזדככים המים ומקבלים את המעלות שישנם במי מעין - "מים חיים".}}.

ונמצא, שניסוך המים מורה על הנתינת כח מלמעלה לבטל את ההבדלה שבין מים תחתונים לעליונים, בין גשמיות לרוחניות, וזאת כיון, שמיד כשנעשתה הבדלה זו - בבריאת העולם - היה הענין ד"(מחצתי ו)אני ארפא", היינו, שניתנה גם הרפואה לזה עוד קודם לזה - שהרי קדמה תורה לעולם, ועוד קודם שנברא העולם, היתה מצווה זו שנותנת כח בכדי שיוכלו לחבר התחתונים והעליונים (גשמיות ורוחניות), ועד ש"מים תחתונים" יוכלו להגיע למעלה יותר מכפי שהיו מצד עצמם בתחילת הבריאה, קודם ההבדלה".

==קיום המצוות==
מים תחתונים נקראים '''סוף מעשה''', דהיינו, שהם בחינת קיום המצות בגשמיות בפועל ממש. ועליהם נאמר "מלכותך מלכות כל עולמים".

ואף על פי שירדו למטה לעולם, מכל מקום נאמר בפסוק "מלכות'''ך'''", כלומר המלכות שלך, שעדיין הם בשייכות עם מקורם העליון, שהוא [[מלכות דא"ס]], שנמשכת למטה להיות [[מלכות כל עולמים]], ובחינת '''מים התחתונים'''.

ואת שלמות ההמשכה פועלים על ידי המצוות, שהם מעלים את הדבר הגשמי שהוא המים שירדו, ומעלהו לקדושה ובכך הופכו לכלי לגילוי מלכות דא"ס.

==אותיות הדיבור==
כמו שמים מגלים את מקורם שהוא המעין, כך האותיות מגלים את השכל שהוא מקורם. ובזה יש ב' סוגים [[מים עליונים]] שהם [[אותיות המחשבה]]; ו'''מים התחתונים''' שהם [[אותיות הדיבור]].

וכיון שהאותיות - המים ירדו למטה, הרי שיתכן לדבר בהם דברי חולין, וכאשר מדברים דברי חולין, אזי המים התחתונים בוכים, מדוע עליהם לרדת למקום כל כך נמוך (ע"י הדברי חולין{{הערה|ראה תניא פרקים ז-ט - שהוא מגיע מהקליפות וכו'.}}), ובכייתם היא - שרוצים שהאדם ידבר דברי תורה וקדושה, ועל ידי זה הם יתעלו "קמיה מלכא" (לפני המלך), שישובו ויתכללו בקדושה.

==בסדר ההשתלשלות==
הים הוא מקום שבו בנברא בטל לגמרי במציאות לגבי מקורו, מכיון שהוא מרגיש אותו. אך ביבשה אין הנברא בטל מכיון שאינו מרגיש את מקורו.

המים העליונים נקראים [[עלמא דאתכסיא]], כיון שהם כמו בים שהכל מכוסה ובטל. אבל המים התחתונים שירדו למטה למדרגת יבשה - [[עלמא דאתגליא]], אזי הם בוכים, שאינם רוצים לקבל חיות באופן של ישות ומציאות, שהוא היפך מציאותם האמיתית.

==ראה גם==
*[[מים שלנו]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]