עריכת הדף "אבימלך (כתר מלכות)"

'''אבימלך''' הוא כינוי לבחינת כתר מלכות שלמעלה מ[[עולם האצילות]], בחינת [[סובב כל עלמין]], שממנו נמשכת [[ספירת המלכות]] באצילות, והם הנקראים "המקיפים דמלכות".

ולכן נקרא "אבימלך" - אבי-מלך, האב והשורש לבחינת מלכות דאצילות.

ספירת המלכות היא השורש להתהוות ה[[נברא|נבראים]] - עולמות [[בי"ע]], והיא פועלת שיתהוו בבחינת נבראים נפרדים, כי אין מלך בלא עם - בלא ציבור אנשים שעל אף זרותם למלך (עם) - הם בטלים אליו.

"עם" - מלשון {{מונחון|עוממות|מלשון גחלים עוממות - שהאש כבר כמעט ואיננה}} ופירוד מהמלך, שאינם בניו - ומכל מקום בטלים אליו.

ובכדי שיהיה כח במדה זו להתפשט בבי"ע, להוותם ולמלוך עליהם, הוא רק על ידי הרצון שיש לו בזה, והוא בחינת "כתר", שהוא ה[[רצון]] וה[[תענוג]] שיש לו מ[[ביטול]] הנבראים אליו, שהוא ענין ההכתרה, שהעם מתמסר ומשתחוה למלך, ובזה גורמים שהמלך  יסכים ויתרצה למלוך עליהם.

והוא כענין "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם"!

התעוררות [[רצון]] ה'  להוות ולהשפיע בנבראים ולמלוך עליהם, הוא ע"י עבודת האדם ד[[אתכפיא]] [[סט"א]] , שהאדם כופה את מדותיו הרעות ומגרשן מלבו, ועי"ז מתעורר הקב"ה ברצון לברוא ולהחיות את הנבראים.

ורצון זה נקרא בחינת אבימלך.

אמנם על ידי העבודה ד[[אתהפכא]] [[סטרא אחרא]] {{מונחון|ממרירו למתקא|- ממר למתוק, כלומר, ממרות הקליפה למתיקות הקדושה}}, באים למעלה יותר, בבחינת "לפני אבימלך".

ונרמז בתהילים: "[[לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך]]".

"בשנותו את טעמו" - העבודה בבחינת [[אתהפכא]] טעמין מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא, הרי זה על ידי "לפני אבימלך", כי אבי-מלך הוא המקיפים דמלכות - כתר, כנ"ל. ו"לפני אבימלך" היינו, למעלה מהמקיפים - בחינת [[אור הקו]] עצמו הנמשך מ[[אור אין סוף]], שממנו נמשכים המקיפים והפנימיים, בבחינת מלכות דאין סוף.

אבל מכל מקום, ראשית העבודה היא "ויגרשהו וילך" - בחינת [[אתכפיא]] וגירוש הרע מלבו, ועל ידי זה מעוררים רצון ה' למלוך עלינו ולהחיותנו.

{{סגל}}

[[קטגוריה:עולמות]]
[[קטגוריה:ספירות]]