עריכת הדף "אברהם דוב הכט"

ר' אברהם דוב ע"ה העכט נולד בשנת תרפ"ב-ג (1922) לאביו מראשוני החסידים בארצות הברית ר' יהושע העכט, ולאימו מרת שרה ביתו של ר' יהושע אסטער.

אביו ר' יהושע העכט נולד בשנת תרנ"ו בארצות הברית, לאחר שהוריו ר' צבי אלימלך (הירש מיילאך) ורעייתו איטה דרייזל העכט, הגרו לארצות הברית, בשנת תרמ"ה.

את העיירה הגליצאית עזב ר' הירש מיילאך יחד עם רעייתו, עם ברכתו והוראתו של הצדיק משינווא ר' יחזקאל הלברשטראם, לנסוע אל עבר הלא נודע, מקום אשר מי יודע מה ילד יום - ארצות הברית של אותם ימים...

הדבר היה מופרך באותם ימים, לעזוב את העיירה החסידית המלאה והתוססת בחיי קהילה חסידיים, חיי תורה ותפילה מבוקר עד ערב, לעומת המצב הרוחני ששרר אז בארצות הברית, לא חיי קהילה יהודיים, ולא מוסדות תורה עבור הילדים. אך חסיד כר' הירש מיילאך כשבידו הבטחה וברכה מאת רבו הצדיק משיוונא לא הסהס יותר מידי ויצא אל עבר היעד הלא נודע.

ביום שעזב ר' הירש מיילאך את העיירה קרא אליו הצדיק משינווא ובידו קופת צדקה, ובפיו בקשה אחת ויחידה, לבל ישכח את אחיו היהודים הנמצאים בגליציא ובפולין, וידאג הוא להם, ויחשוב עליהם בדרכו החדשה. ר' הירש מיילאך לא שכח את הבקשה ומייד בהגיעו אל ארצות הברית הקים את מוסד צדקה הנקרא בשם "עזרת צדיקים" - למען אחיו הנמצאים בפולין ובגליציא.

עם הגיעו על עבר מקום מושבו החדש בבראנזוויל, ביתו היה פתוח לרווחה לכל עובר ושב, בכל המצטרך, האורחים היו נכנסים ויוצאים בכל עת, בימי שישי הייתה רעייתו מרת איטה דרייזל משכימה קום בשעה שתיים לפנות בוקר, על מנת להתחיל להתכונן ולבשל את עבור השבת ההולכת וקריבה.

באותם ימים חנויות בשר דגים כמו חניות לממכר כל מוצרי מאכל כשרים, לא היו במציאות, את הכל היה צריך לבשל לבד, מאל"ף ועד תי"ו, החל מקניית העוף תהליך השחיטה ע"י השוחט, הדחת העוף, מליחת העוף, בישול העוף ועד ההגשה לשולחן נעשה במסירות ע"י זוגתו המסורה.

בשכונת בראנזוויל פתח ר' אברהם העכט את השטיבל 'רעים אהובים', מנינים התקיימו בו מהשעות המקודמות ועד לשעות הצהריים המאוחרות, כל אחד שהגיע לבית הכנסת התקבל עם כוס תה חמה, ופרוסת עוגה מעשה ידי זוגתו, כל יהודי שנכנס ידע שלכאן הוא חוזר, שם הוא הרגיש בבית, החום שהרעיפו בני הזוג העכט על התושבים היהודים שבאותם תקופה התקבלו כמים קרים על נפש עייפה...

כמו בכל מקום ישוב יהודי, מקוה טהרה הוא אחד הדברים החיוניים. ולו רק שגם ההוצאות הכרוכות סביב זה הינם רבות, ומקוה באותם ימים נחשב ללוקסוס. אך גם זאת לקח ר' הירש מיילאך על שכמו, והחל במלאכה. בחיפוש קל אחר מקום עבור המקוה, הוא מצא שני דירות וחיבר אותם, ובנה במקום מקוה טהרה כשר ומהודר. את כל עניני ההלכה שבעניין לקח על עצמו, ובכל האזור שמעו אודות המקוה המהודר אותו בנה.

כשהגיע הרבי הקודם לביקורו בארצות הברית בשנת תרפ"ט-תר"צ, ביקר הרבי בין שאר הערים גם בשכונת בראנזוויל. אל עבר שכונת בראנזוויל הגיע הרבי ביום שישי בצהריים, שערי המקוה היו סגורים לקהל באותו יום, רק את הירש מיילאך היה ניתן למצוא בפנים. הוא היה עסוק בשיפוץ ושיפוץ המקוה עבור הרבי הקודם. שטיחים חדשים נפרסו על הרצפה, ומגבות טריות היו מוכנות לבוא העת...

ביציאתו מהמקוה השאיר אחריו הרבי הקודם שטר של עשר דולר, באותם ימים סכום זה, היה סכום גדול במאוד. ר' הירש מיילאך חשב לעצמו ואמר שהוא אינו יכול לקחת לעצמו כזה סכום, הרי הוא אוסף בכל זמן כסף עבור קופת עזרת צדיקים אותה ייסד, יהודי פולין וגליציה, וכיצד יכול הוא לקחת כסף מהם?!

אם זוהי החלטתך, תן לי לברך אותך בברכה, השיב הרבי. אני מברך אותך, שנכדיך יהיו מחסידי הנלהבים. ר' הירש מיילאך ענה "אמן" בכל כוחות נפשו. כזאת ברכה באותם ימים הייתה שווה ערך, הירש מיילאך לא היה יכול  לדעת כיצד יראו ילדיו ובפרט נכדיו בעוד כמה עשרות שנים, באמריקה של אותם ימים, לגדל דור יהודי חסידי היה נראה מן הבלתי אפשר...

בשנת תרנ"ו-ז (1896) נולד ר' יהושע העכט בנו של הירש מיילאך. באותם זמנים לא היה בניו-יורק, קהילות יהודיות, מוסדות חינוך וישיבות עבור בנם, הכל היה בגדר מופרך עדיין. ובעקבות כך, בשנת תרע"ה (1914) החליטו ר' הירש מיילאך ורעייתו מתוך רצון שבנם יגדל במעלות התורה להיפרד ממנו ולשלחו אל מעבר לאוקיינוס אל ישיבת 'חיי עולם' אשר בירושלים, שם שקד על התורה למשך כשש שנים, עד לחזרתו לבית אביו, מלא וגדוש בידיעות בתורה.

כחזר בשנת תר"פ, לאחר שמילא את כריסו בתורה, בא ר' שיע'ה בברית הנישואין עם מרת שרה בתו של ר' יהושע אסטער, יהודי חסידי מהשכונה הסמוכה גרינפוינט. יחד הם הקימו את ביתם החם, יחד עם ששת ילדיהם ר' שלמה זלמן, משה יצחק, אברהם דוב, יעקב יהודה, פרץ ושלום.

ר' אברהם, למד בתחילה בישיבת חיים ברלין בבראנזוויל, אך לאחר כמה שנים הוא בחר להצטרף לשני אחיו ר' שלמה זלמן ומשה יצחק, שלמדו בישיבת תורה ודעת בווילאמסבורג, ואכן כך עשה.

באותם ימים הגיע לארצות הברית החסיד ר' ישראל יעקובסון, גם הוא בחר להגיע הגיע אל עבר שכונת בראנזוויל והשתכן שם, יחד עם בני משפחת העכט. מאז הגעתו של ר' ישראל לבראנזוויל הוא נעשה מעורב בכל עניני הכלל שבהם התעסקו בני משפחת העכט מלפנים, ודאג וגרם לשגשוגם הלאה.

ר' ישראל לבד התעסקותו בעניני הכלל בשכונת בראנזוויל, פעל בשליחותו של הרבי הקודם בהפצת חסידות, ומסירת שיעורי חסידות בישיבות ליטאיות וכד'. גם לישיבת 'תורה ודעת' הגיע ר' ישראל כדי למסור שיעורים תניא, ובהמשך גם שיעורים בביתו לבחורים שהתענינותם גברה בתורת החסידות. עם הזמן החל האח הבכור שלמה זלמן להתקרב יותר ויותר לחסידות ולדרכי החסידות, ויחד עימו הביא גם את אחיו אברהם דוב לשיעורים, והיו מעין קבע בביתו של ר' ישראל.

בג' ניסן תרח"ץ, בא ר' שלמה זלמן בקישורי התנאים עם ב"ג, ביתו של ר' ישראל, מי שלימד אותו חסידות. ר' ישראל, שבדיוק פעל על הבחורים לחזור דא"ח בכל שבת, תיאר רק שבוע קודם לכן את חזרת הדא"ח על ידי החתן המיועד במכתב שכתב אל השד"ר ר' מרדכי חפץ: "הנה בש"ק העבר חזר שלמה יחי' [העכט] את המאמר נעשה נא, והפליא את כל השומעים כזקן ורגיל חזר המאמר. שמחתי עברה כל גבול. על כל התלמידים עשה זאת רושם גדול עד מאד. והתקרבות והתחזקות כזה ללימוד דא"ח". מיד לאחר התנאים, הפסיק החתן את גילוח זקנו, דבר שעשה רושם גדול על כל בחורי הישיבה – הנשמע כדבר הזה – נער אמריקאי לא מגולח?!

בשנת תרצ"ט נסעו שישה בחורים אל אטווצק שבפולין על מנת לשהות שם וללמוד אצל הרבי הקודם שעליו כל-כך שמעו קודם לכן. ר' אברהם דוב נסע יחד עם עוד חמשה מחבריו ר' מרדכי דוב אלטיין, מאיר גרינברג, זרח גורדון, יצחק קאלאדני ומרדכי פישר. לנסיעה זו הצטרף גם אחיו של ר' אברהם ר' שלמה זלמן ורעייתו חיה, ור' ישראל יעקבסאהן הממונה על שליחתם.

באותם ימים טרופים, עת אדמת אירופה החלה לבעור אט אט, כל אחד ששמע על רעיון מטורף זה, לנסוע לעבר האש, עת אין אף אחד יודע מה ילד יום, לא יכל להבין על מה ולמה, האם אין מספיק ישיבות בארה"ב שמוכרחים להרחיק לכת אל תוך הסכנה? דבר זה לא היה ניתן להבין בשכל אנושי. ומשום כך עלה חשש בלב הוריהם של הבחורים, וכן בליבם של הבחורים עצמם, האם כדאית היא נסיעה זו?

בשלב כלשהוא, התיישב הבחור מרדכי פישר וכתב מכתב אל הרבי הקודם בו הוא כותב, שנסיעתם בוטלה עקב פחדם של הוריהם, ושאל האם לנסוע או לא?
תשובתו של הרבי לא אחרה לבוא, ובמילים ברורות השיב: שאין להם ממה לפחד כלל!

כששמע זאת ר' אברהם יחד עם חבריו, נפלטה אנחת רווחה מפיהם, כעת יש להם ברכה ההסכמה מאת הרבי עבור העניין ואין להם ממה לפחד כלל וכלל. כעת לאחר שהגיעו למסקנא הבלתי ניתנת לשינוי אשר הם נוסעים, היה צורך לדאוג עבור הדרכונים והאשרות כניסה לפולין.

בהשתדלותו של ר' ישראל יעקבסאהן, קיבלו הבחורים את האשרות הנסיעה והדרכונים במהירות, וכך החל ר' אברהם לספור את הימים, לקראת היום המיוחל בו יסעו הם אל הרבי.

יום שני בבוקר השכים ר' אברהם והלך על עבר בית הדואר מתוך ציפייה לראות האם הגיעו עבורו האשרות עבור הנסיעה. ברגע שחזר הביתה עת עדיין הוריו ישנו העיר ר' אברהם את אימו והראה לה בהתרגשות את האשרות. אימו שהייתה בבהלה מעניין הנסיעה, העירה מיד את בעלה. הוריו היו בהלם מעצם בקשתו עבור דרכון בימים טרופים אלו. אך בראותם את רצונו העז לנסיעה, ואת דבקותו במטרה, החליטו לתת לו למלאות את רצונו, והחלו יחד לערוך את ההכנות לנסיעה המיוחלת ביום רביעי בשעה 11:30 בבוקר.

יום רביעי 11:30 בבוקר, המזח כבר הרבה זמן לא היה נראה כמו איך שהוא היה נראה באותה עת, קולות השמחה והריקודים של אנ"ש והתמימים שהגיעו ללוות את התמימים הנוסעים לרבי, לא רק בני המשפחה עמדו שם בעיניים דומעות בסתר, עמדו שם רבים מחסידי חב"ד באותה תקופה, ששמעו על דבר הנסיעה המיוחדת, כולם היו שותפים בנסיעה זו...

ביום שני לפנות ערב, הגיע בשלום ר' אברהם עם חבריו אל עבר צרפת, שם חיכה להם החסיד ר' שניאור זלמן שניאורסאהן, שליווה אותם והסביר להם את דרכם בברכת הצלחה רבה.

שם פגש ר' אברהם לראשונה את הרבי, אז חתנו של הרבי הקודם, הוא קידם אותנו בברכה לפני נסיעתנו ברכבת הארוכה לעבר וורשא, שם דיבר עימם הרבי על מעלת הזכות שיש בידם, שנוסעים הם אל הרבי, ללמוד אצלו ולהיות בזיוו. הוא בירך אותם בברכת הצלחה רבה בלימודם ובזה נפרדו לדרכם.
ביום רביעי ר"ח אלול שבוע ימים לאחר שעזב ר' אברהם את ניו-יורק הגיע הוא וחבריו אל העיר אטווצק שבפולין. בישיבה התקבלו הם בברכה ע"י ראש הישיבה ר' יהודה עבער, וע"י התלמידים ששהו שם כבר.

את המפגש הראשון עם הרבי הקודם, עשו הם ביום שישי בצהריים. ר' ישראל יעקבסאהן נכנס עימם יחד, עת חזר בפניהם הרבי מאמר חסידות שנחרט בהם לנצח...

יום חלף, עוד יום חלף, אדמת פולין כבר החלה לבעור, עדיין לא הספיק ר' אברהם וחבריו ליישב בשלווה מטורח הדרך שעבר עליהם, אך מיד קפץ עליהם רוגזו של הצורר הנאצי...

עם פרוץ המלחמה קיבלו הם הודעה מהשגרירות האמריקית שבאטווצק, בתור אזרחים אמריקאיים שעליהם לעזוב מיד את אדמת פולין, ר' ישראל יעקבסאהן הצליח להימלט עוד באותו יום, אך ר' אברהם וחבריו נשארו עדיין תקועים באדמת פולין.

לפני שנסעו, נכנסו לרבי הריי"צ ליחידות, והרבי הריי"צ בירך אותם. הרבי הריי"צ התבטא באותה יחידות: "שהשי"ת זאל העלפין אז מיר זאלין זיך זעהן געזונטרהייט [=שהש"ית יעזור שנתראה בבריאות].

בניסי ניסים הצליח ר' אברהם וחבריו יחד עם אחיו שלמה זלמן ורעייתו חיה, לצאת את גבולות פולין, בברכתו של הרבי הקודם, ולהגיע אל עבר ריגא שם שבתו מספר ימים, בדרכם חזרה לעבר ארצות הברית בשלום. (אודות כל סיפור שהייתם באטווצק וסיפור יציאם בשלום מפולין יש להקדיש פרק בפני עצמו ועוד חזון למועד).

לארצות הברית, הגיע ר' אברהם עם חבריו בחודש חשון ת"ש, כשהם מצפים ומייחלים לבואו של הרבי הקודם, אצלו שהו קודם לכן, בקושי כשבוע ימים. 
עם בואו של הרבי הוקדם בט' אדר ב' ת"ש, וייסוד ישיבת תומכי תמימים בניו יורק, התיישב ר' אברהם להשלים וללמוד את מה שהחסיר את נסע לאטווצק. שם ישב ושקד על לימודו, עד חתונתו בשנת תש"ד עם מרת ליבא גרונהוט. אז העתיק את מושבו אל דרוצ'סטר בוסטון, מסצ'וסטס.

במקום מגוריו החדש, פתח ר' אברהם ישיבה ומוסדות תורה, אז החל להסתובב כגבאי צדקה ולחפש מקורות מימון עבור הישיבה אותה החזיק, עד שגם משם העתיק ר' אברהם את מושבו חזרה לברוקלין - ניו יורק כרב קהילת הסורים...

'''כיצד רב אשכנזי חסיד חב"ד ממונה להיות רב בקהילה סורית???
'''

בקיץ תש"ה נסע ר' אברהם יחד עם רעייתו לנופש באחד מאתרי הנופש אשר בארצות הברית, שם באותו אתר נופש היו שוהים גם חבריו. באותו מקום נופש היה בית כנסת אחד שחולק בין האשכנזים לספרדים. הספרדים היו מקיימים בו מנינים בין השעות 7:00 ל9:00 בבוקר והאשכנזים אחריהם. ולתפילות מנחה וערבית היו מצטרפים ומתפללים יחד.

לספרדים היה ספר תורה משלהם, חזן משלהם, והם דאגו לחיי הקהילה שלהם, והאשכנזים דאגו לחיי קהילה משלהם.

יום קייצי אחד, ר' אברהם נמצא בבית כנסת, עת ניגשים אליו כמה מראשי הקהילה הספרדית ובפיהם שאלה: אנו רואים אותך כאן לאחרונה, ורצינו לשאול האם אתה מדבר אנגלית רהוטה?

ר' אברהם שלא הבין בדיוק להיכן הם חותרים בשאלתם לא ידע מה לענות, אך מששאלו ענה הוא, כן! מדבר אני אנגלית רהוטה. האם אני יכול לעזור לכם במשהו שאל ר' אברהם?

כן, ברצוננו שתמסור לפנינו שיעור בצהרי שבת הקרובה, השיבו.

ר' אברהם היה מופתע על שאלתם, אך הוא הגיב בחיוב, ואמר שהוא יבוא למסור שיעור.

צהרי שבת השעה 3:00 בצהריים ר' אברהם עומד מול קהל בית הכנסת חמישים אנשים ונשים במספר, ומדבר ודורש אודות פרשת השבוע בדברי אגדה, המילים יצאו מפיו, ונכנסו לליבותיהם של אנשי הקהילה, כשבסיום הם ניגשו אל ר' אברהם כשבפיהם ההצעה שהוא מעולם לא חשב עליה, להיות רב קהילת הסורים!
נשיא קהילת הספרדים, הלך ונפגש עם הרבי הקודם, והתייעץ על דבר היות ר' אברהם רב קהילת הסורים. הרבי הקודם המליץ ואמר שבתור תלמידו, ובתור בר נסיון בניהול מוסדות וכו' ממליץ הוא לו בר' אברהם לנהל את חיי קהילתם בהצלחה רבה.

בחודש חשון תש"ו מונה ר' אברהם באופן רשמי לרב קהילת בני מגן דוד הסורים, שבשכונת בנסונהרסט - ניו יורק, שבסמיכות לשכנות בורו-פארק.

עם הגעתו לחיי קהילה החדשים שלקח על עצמו, הקים ר' אברהם מוסדות חינוך עבור ילדי בני הקהילה, למרות קשייו הרבים בתחילה בתקשורת עם אנשי הקהילה, הבקיאים יותר בשפה העברית והערבית, כשלר' אברהם אין אף טיפת מידע בשפה הערבית, ובשפה העברית, אך בחסדי ה' המוסדות הלכו ושגשגו מיום ליום, עם פתיחת הישיבה עבור הנערים שגדלו.

במשך חייו, היה ר' אברהם איש בעל קשרים רבים עם אישי ציבור מכל רחבי הקשת. בחצרות הספרדים כמו אצל גדולי התורה שבהם, הוא היה נכנס ויוצא, עם היותו רב הקהילה הסורית שבניו יורק, בפגישות עולמיות ובכינוסים.

במשך חייו ניהל ר' אברהם ביד רמה את איגוד רבני אמריקא, תוך כדי שנלחם במשך השנים בתיקון החוק האומלל - "מיהו יהודי", אם היותו בעל קשרים מסועפים עם ראשי הממשלה בארץ, שרים ח"כ ועוד, שלח כל הזמן עוד ועוד מכתבים על דבר תיקון החוק, ולתוספת המילה "כהלכה", למען שלימות עם ישראל שבכל העולם כולו.

ר' אברהם היה אחד משלוחי הרבי, שפעלו למען שלימות העם, ושלימות בקיום התורה והמצוות, ללא הבט על צור מחצבתו, על מקור אבותיו, שיטתו הייתה כפי שחזר עליה פעמים מספר בעת דרשותיו בקהילתו "כולנו בני איש אחד נחנו" כל יהודי ויהודי, ללא כל הבדל, אשכנזי וספרדי, הינו בן אברהם יצחק ויעקב, ללא כל ספק וללא כל הבדל מיהודי אחר.