עריכת הדף "שלמה קרליבך"

{{לעריכה|מידע לא מבוסס מספיק!}}
[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]]
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
'''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) הי' מנהיג דתי שקירב יהודים ללימוד תורה וקיום מצוותיה, אך ספג ביקורת מרבנים ואדמורי"ם רבים על דרכו להקל באיסורים רבים. 

== ביוגרפיה ==
שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו, פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את [[גרמניה]], ולאחר שהות קצרה בבאדן וינה שב[[אוסטריה]], הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]]. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. ר' שלמה נחשב לעילוי יוצא דופן ובלט בגילו הצעיר (14) בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם ר' [[אהרון קוטלר]], צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]. 

באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] לחסידות [[חב"ד]]. 

הרב קרליבך החל להפיץ החסידות בסגנון חדש, ששאב את אופיו מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60 והושפע מתורתם של [[נחמן מברסלב|רבי נחמן מברסלב]] והרבי מאיז'ביצה. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות ועשיית נפשות לדרך החסידות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.

ב-[[תשכ"ג]] הופיע במועדון וילג' גייט להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-[[תשכ"ו]], בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם גדולי הזמרים. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-[[תשכ"ז]] נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם ל[[ארץ ישראל]] להופעות, בליווי חסידיו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".

ב-[[תשכ"ח]] הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מאמשינוב,הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוודעת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. הוא בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-[[תש"ל]], בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושמעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות ובקהל הדתי-לאומי. במסעותיו באירופה נהג להסתובב ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה. 

קרליבך ניצל את הסדקים הראשונים שנוצרו בחומת השלטון הקומוניסטי לעריכת מספר מסעות בהם הופיע במדינות חבר העמים בשנים [[תשמ"ט]] ו-[[תשנ"א]]. במסעות אלה ביקש להביא "שמחה ואהבה", כדבריו, ליהודים הרבים שביקשו להיזכר ביהדותם. אבל הוא לא הסתיר גם את מטרתו להפיג את האנטישמיות בקרב הגויים באמצעות אותן "שמחה ואהבה".

הרבי דחף אותו שיתחתן, ופעם כשעבר ב[[כוס של ברכה]] אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה שהרבי מאד לא מרוצה מזה. הוא התחתן רק בגיל 48 למרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות – נשמה ונדרה.

קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]], מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנשסטר. במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. כיוון שפיזר הרבה מכספו לצדקה, נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו. ונטמן (למחרת, י"ז חשוון) בהר המנוחות ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".

==קשר עם חב"ד==
===עם אדמו"ר הריי"צ===
מסופר כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו ל[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני' שלמה תהי' זו ברכה לבטלה...{{הערת שוליים|מפי השמועה}}

בתקופת ההיא הוא נהג להגיע מהישיבה בלייקווד עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג עוברם, והיה שולח מישהו להחזיר אותם הבייתה, והם תמיד היה מבקשים שיתנו להם עוד יום אחד.

פעם כששאלו אותו מי הם הרבי'ס שלו, וענה: הרבי בנגלה ר' אהרן (מלייקווד), הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא הרבי הריי"ץ!

===עם הרבי===
בשנים הראשונות לנשיאותו של [[הרבי]] שימש כ[[חוזר]] על [[שיחות]] הרבי.

הרבה פעמים כשהי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אז שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב יהודים ליהדות. כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי.

הרב קרליבך סיפר בהזדמנות, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות. 

[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, שכתוב ב[[משנה]] "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים ל[[תורה]] כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה [[תורה]] כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה [[תורה]]. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...

כשר' שלמה החל לפרוץ את גדרי הצניעות ברבים, הוא נכנס לרבי, והרבי אמר לו שאינו נוחה מהדרך בו פועל. ר' שלמה ענה: אם לא אעשה כן, אני מאבד את הכרטיס כניסה אליהם. הרבי אמר לו: אם אתה לא רוצה, אתה אמנם תיהי' שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש{{הערת שוליים| מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך.}}{{הערה|מפי הרב יוסף יצחק פלטיאל}}.

לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מליובאוויטש, ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי) {{הערת שוליים|לר' [[נחמן הולצברג]] בעת שנפגש עמו ב[[ירושלים]] בשנת [[תשכ"א]].}}{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו]}}. הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד, כן המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי{{הערת שוליים|לפעמים כשהי' מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת ל[[בית חב"ד]] ולווה ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]. (מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכלל היה בכיסו מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו"כ היה שולח את מושפעויו לבתי חב"ד בעולם{{הערת שוליים|[http://www.haaretz.com/culture/books/shlomo-carlebach-rabbi-of-love-or-undercover-agent-of-orthodox-judaism-1.382475 בכתבת מעת שפע סיגל מעיתון 'הארץ'] שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים באקולוגיה, נפאל,שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך. "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...}}.

בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי "הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות"{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה']}}.

==שמיעת שיריו==
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.

כשאירגינו השלוחים באוסטרליה ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודאות שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך{{הערת שוליים|ימי תמימים}}.

פעם כשר' יחזקאל הכהן דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם [[הרבנית חנה]], הגיבה "..א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ צו מיין זון ("הוא הסב צער רב לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה{{הערת שוליים|מפי נכדו}}.
{{הערות שוליים}}
{{ערך חסר}}
[[קטגוריה:ידידי חב"ד|קרליבך שלמה]]