עריכת הדף "שומרת יום כנגד יום"

'''שומרת יום כנגד יום''' הוא מושג יסודי בהלכות [[נידה]] המתאר את מצבה של אשה שהיא "[[זבה קטנה]]", ועליה ל'''שמור''' (לבדוק את טהרת גופה) במשך מספר ימים השווה למספר הימים שבהם ראתה זיבה, אם יום - יום, ואם יומיים - יומיים.
==רקע==
אישה הנמצאת בתקופת ה[[זיבה]], שהם 11 יום שלאחר שבעת ימי [[נידה|נידתה]], ורואה [[דם]] באחד מן הימים, נקראת "זבה קטנה". דינה הוא שתשמור יום אחד ב[[טומאה וטהרה|טהרה]], כלומר שלא תראה בו דם, ואז תהיה טהורה.

במידה והאישה רואה דם במשך שני ימים רצופים בתוך אותה תקופה היא נחשבת שוב כ"זבה קטנה", וגם במקרה זה עליה לשמור יום אחד בטהרה, כלומר בלי לראות דם.

אם האישה רואה דם שלושה ימים ברציפות במהלך 11 ימי הזיבה נחשבת "זבה גדולה", והיא למעשה [[זבה]].

דין זה היה קיים במצב הבסיסי של הלכות נידה, אך כיום כבר אינו תופס בגלל [[חומרא דרבי זירא]].
===ביאורי הרבי===
הרבי חוקר האם דיני הטומאה שביום השמירה של ה"כנגד יום", הוא טומאה עצמאית החלה על היום עצמו, או שמא מדובר בטומאה הנשאבת מכוחו של היום שעבר בלבד. (כדוגמא הרבי מציג את השאלה האם תוספת שבת ויו"ט היא קדושה עצמאית החלה על הזמן בימי החול הסמוכים לשבתף או שמא נחשבת כחלק מהקדושה החלה על יום השבת עצמו).

הרבי מסביר בכך את דברי הגמרא בסוף מסכת נדה, בהם מוצגים שתי אפשרויות למחלוקת [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] האם רואה ביום עשירי טעונה שימור או לא. לפי הלשון השני בדברי המגרא המחלוקת היא על יום האחד עשר, שריש לקיש מסביר שמכיוון שיום האחד העשר אינו יכול להיות חלק מטומאת זיבה גדולה (שכן זו חלה רק על לאחר ראיית זיבה במשך שלושה ימים רצופים במשך אחד עשר ימי ה[[זבה|זיבה]]), לא חלה עליו טומאת שומרת יום כנגדיום. הרבי מסביר כי הסיבה שלכן ריש לקיש תולה את יום האחד עשר בכך שהוא לא יכול לההפך לטומאת זיבה ולא ביום העשירי שגם הוא לא יכול לההפך לטומאת זיבה, הוא מכיון שהוא סבור שטומאת שומרת יום כנגד יום היא טומאה עצמאית החלה על יום השמירה.
[[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]]