עריכת הדף "ברוך שמעון שניאורסון"

{{בעריכה}}
הרב '''ברוך שמעון שניאורסון''' היה גאון בתורה, ראש ישיבת צ'יבין, חבר במועצת גדולי התורה ושימש תקופה מסויימת כראש ישיבת [[תומכי תמימים לוד]]. נולד ב[[כ"ה במנחם אב]] [[תרע"ג]] ונפטר ב[[כ"ה בסיוון]] [[תשס"א]] ומנוחתו כבוד בהר המנוחות ב[[ירושלים]].

==קורות חייו==
הרב ברוך שמעון שניאורסון נולד ב[[קראקא]] ביום [[כ"ה במנחם אב]] שנת [[תער"ג]] לרב יוסף משה שניאורסון (שהיה מיוחס ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] ונשוי לצאצית של [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|הרב יוסף משה שניאורסון, אביו של הרב ברוך שמעון, היה בנו של הרב נחום זלמן שניאורסון שהיה אב"ד בצ'רקס שהיה נינו (בן אחר בן) של [[אדמו"ר הצמח צדק]] וחתנו של הרב מרדכי דב מהורנסטייפלייה, נכדו של הרב [[יעקב ישראל מצ'רקס]], חתן [[אדמו"ר האמצעי]].}}. בערכית ה[[ברית מילה]] נקרא "ברוך" על שם [[ישראל ברוך פוזנר]], אביו של [[אדמו"ר הזקן]] ו"שמעון" על שם סבו (אבי אמו). בהיותו בן שלוש עשרה נסע להבתרך מפי ה[[אדמו"ר]] מ[[בעלז]], רבי יששכר דוב רוקח, שקירבו ונתן לו לעלות ל'מפטיר' בבית הכנסת הגדול, דבר שהיה מאוד לא שגרתי אצלו.

בבחרותו למד בישיבות; רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל, ישיבת "כתר תורה" של חסידי [[רדומסק]] ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר. בשנת [[תרצ"א]] הגיע ל"ישיבת חכמי לובלין" והיה מתלמידיו המובהקים של הרב [[מאיר שפירא]]. כשלמד בישיבת חכמי לובלין התרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד.

ב[[מלחמת העולם השניה]] נדד ל[[רוסיה]], שם ישב בצריף עזוב ועסק בתורה. כניסה להבריח את הגבול מלמברג לווילנא, נתפס והושב בכלא למשך כשנה, לאחר מכן הוגלה להרי אוראל בסיביר, שם סבל רבות מרעב תוך כדי עבודת פיזית קשה בקור של סיביר. באחד הימים חלה במחלת הטיפוס והיה בטוח שקיצו קרב. לפתע ראה את רבו בחלום שאומר לו "אחוז באבנטי ותינצל" והוא אכן ניצל. כשסיים את הגלות בסיבית עבר לבוכארה והמשיך ללמוד תורה, למרות התנאים הקשים ששררו גם שם. בהיותו בבוכארה פגש את הרבי דובעריש וידנפלד, אב"ד של צ'יבין, שהכירו עוד מלובלין ושם החליט על לקיחתו כחתן לבתו. בסיום המלחמה חזר לקרקא ומצא את חידושי התורה שלו ושל סבו (ה"ברוך טעם") אותם הטמין לפני שברח.

בקיץ שנת [[תש"ז]] עלה ל[[ארץ ישראל]] מבלי שהיו בידיו האישורים מהממשל הבריטי ונאלץ להסתתר מהמשטרה הבריטית. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ יכל להמשיך ללמוד בשקט והוא עשה זאת אצל חמיו.

בשנת [[תשי"ב]] הוכתר כראש ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] והחזיק בתפקיד כארבע שנים. לאחר מכן, על פי בקשת חתנו, עבר לכהן כראש ישיבת צ'יבין ב[[ירושלים]]. בתפקיד זה כהן קרוב לחמישים שנה, בהם לימד תורה לאלפי תלמידים. במקביל גם שימש כחבר ב[[מועצת גדולי התורה]].

בשנת [[תשנ"ט]] חלה ובמשך שנתיים סבל יסורים. בתקופה מסויימת התחזק קצת והמשיך למסור שיעורים בישיבה, אך באמצע שנת [[תשס"א]] התגברה המחלה וביום ה[[שבת]] [[פרשת שלח]], ביום [[כ"ה בסיוון]] שנת [[תשס"א]] נפטר ומנוחתו כבוד בהר המנוחות, בסמיכות לחמיו.

==ספריו==
*'''ברכת שמעון''' - חידושי תורה על ה[[ש"ס]].
*הערות על ספר הרוקח הגדול.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אישים בחסידות חב"ד]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות חב"ד]]