עריכת הדף "יום טוב שני של גלויות"

'''יום טוב שני של גלויות''' הוא היום הנוסף שמוסיפים [[יהודים]] תושבי מדינות העולם, פרט לתושבי [[ישראל]], לכל אחד מה[[יום טוב|ימים הטובים]].

==הסבר הלכתי==
בימי [[בית המקדש]] הייתה ה[[סנהדרין]] מקדשת את החודש על פי עדות שני עדים כשרים שראו את הלבנה בחידושה ולאחר מכן, היו משיאים משואה על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל הקהילות היהודיות על יום חלותו של ראש החודש.

לאחר שהכותים, החלו להשיא משואות בתאריכים שונים על מנת לבלבל את היהודים, בוטלה השאת המשואות על מנת למנוע את הבלבול, וההודעה על ראש החודש בחודשים בעלי המועדים ([[ניסן]], [[אב]], [[אלול]], [[תשרי]], [[כסלו]], [[אדר]] ו[[אייר]]‏‏) הועברה על ידי שלוחי בית הדין.

במקומות שהיו מרוחקים מ[[ירושלים]], היה חשש שהשליחים לא יספיקו להגיע עד ה"יום טוב". לפיכך, תיקנו [[חז"ל]] שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" – ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות, כך גם אם טעו ביום עדיין יקיימו את דיני החג בזמנם.

ב[[יום כיפור]] – נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ופיקוח נפש הוא שיצומו במשך יומיים. וב[[ראש השנה]] – מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ואף תושבי ירושלים לפעמים היו עושים שני ימי קודש (כיום בכל מקום חוגגים שני ימים).

==בזמן הגלות==
גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה, תיקנו חכמים לחגוג את יום טוב השני באותם מקומות, כדי לא לשנות המנהג.

===הסבר החסידות===
ב[[תורת החסידות]] מוסבר, כי השתלשלות הארועים שיצרה את הצורך ביום-טוב שני, באה במקביל לירידה [[רוחנית]] שנולדה ב[[גלות]] שבעקבות [[חורבן בית ראשון]]:
 
בכל יום-טוב שורה בעולם גילוי [[רוחני]] גבוה. בזמן [[בית ראשון]] היו ל[[בני ישראל]] [[נשמות]] גבוהות, שיכולות להכיל בבת אחת את הגילוי הרוחני הגבוה. כאשר חרב בית-המקדש השפיע הדבר לרעה על היכולת הרוחנית של הנשמות, עד שהן הגיעו למצב בו הדרך היחידה שהן מסוגלות להכיל את הגילוי הרוחני שבכל יום-טוב הוא על-ידי שיתחלק ליומיים. וזו העילה הרוחנית לכך שהשתלשלו הדברים כפי שהשתלשלו, עד שנולד 'יום טוב שני של גלויות'.
 
אמנם בארץ-ישראל המשיכו בכל הזמנים, גם בגלות, לחגוג יום אחד בכל חג – אך זהו מפני אווירת הקדושה המיוחדת ששוררת ב[[ארץ הקודש]], עליה נאמר: "תמיד עיני השם אלוקיך בה" – והיא שמאפשרת לנשמות גם כעת להכיל את הגילוי הרוחני הגבוה בתוך יום אחד. אולם בחו"ל, שם לא קיימת קדושה זו – חוגגים יומיים.

==בגאולה==
ב[[גאולה]] תהייה לכל ה[[יהודים]] [[נשמות]] גבוהות ואז ישובו לחגוג בכל העולם יום אחד בכל חג.

ב[[שולחן ערוך]], מהדורה שנייה, כותב [[אדמו"ר הזקן]]{{הערת שוליים|סימן א' סעיף ח'}}: "בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום". וכן כותב [[הרבי]]{{הערת שוליים|ב[[אגרות קודש]] ח"ד עמ' רמד, ח"ז עמוד קסח, ח"י עמוד שפו}}: שבני [[ארץ ישראל]] הבאים לחוץ-לארץ ינהגו כבני ארץ ישראל, ובני חו"ל שבאים לארץ ישראל ינהגו כבני חו"ל, וכן הורה [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערות שוליים|אגורת הקודש שלו ח"ב עמ' תרכו}}.

למעשה, ישנם רבני חב"ד רבים{{הערת שוליים|[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2095 הרב הענדל פסק לבחורים מחו"ל: לחגוג יו"ט שני]}} הלומדים ממקומות שונים שבני חו"ל צריכים לחגוג יומיים גם בארץ ישראל.

בני ארץ ישראל שמגעים בחגים ל[[רבי]] המתגורר בחו"ל, חוגגים יומיים, מכיון שהם באים על דעת הרבי.

==ראו גם==
*[[יום טוב]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]