עריכת הדף "מצוה לפרסם עושי מצווה"

ישנה '''מצווה לפרסם עושי מצווה''', על אף שבאופן כללי בעבודת השם הכלל הוא 'הצנע לכת', זאת מכיון שפרסום עושי מצווה יכולה להביא תועלת בכך שתעורר אנשים נוספים להצטרף לעשיית המצווה.

==בהלכה==
על אף שבעבודת השם נדרשת עבודה באופן של הצנע לכת, כמו שעולה מהפסוק: "מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ"{{הערה|מיכה ו, ח.}}, פסק הרמ"א בשם הרשב"א: “המקדיש דבר לצדקה, מותר שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזכרון, '''וראוי לעשות כן'''"{{הערה|יורה דעה רמט יג.}}. 

הרמב"ן מוצא לכך סימוכין במנהג ה"תנופה" שהניפו את הזהב שהובא למשכן, שהיה זה "כדי להראותו, לשבח המביא על נדבתו", ובדומה לכך פירש הרד"ק על דברי הנביא זכריה{{הערה|זכריה ו, ד.}}: "וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה’", שהיו שמותם כתובים ומפותחים בהם, כדי שיהיו נזכרים בפי הדורות הבאים.

במשנה במסכת יומא מוזכרים הכלים המיוחדים שעשו מונבז המלך ואמו הלני המלכה לבית המקדש, והדלתות שהביא ניקנור לבית המקדש והיו מזכירים אותו לשבח, ועל כולם נאמר "זכר צדיקים לברכה".

ובלשון הרשב"א "מידת התורה הוא, שהיא כותבת ומפרסמת עושה מצוה", וכפי שמוכיח זאת במקומות רבים.

הרבי מבאר שאין זה רק היתר, ולא רק שזוהי מידת התורה, אלא שיש לכך גם טעם הגיוני, והדבר מבוסס על דברי חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה", וכאשר יפרסמו את הדבר, זה יעורר אחרים נוספים להצטרף{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1200790163 אגרות קודש חלק ה' אגרת א'שפב], ועוד.}}, ואפילו אם יש כאלו שהדבר גורם אצלם גאוה וישות, צריכים בכל זאת לפרסם אודות מעשיהם, על יסוד מאמר רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמם{{הערה|שם=ויקהל|1=[https://chabadlibrary.org/books/1400170010 שיחת שבת פרשת ויקהל תשי"ד].}}.

==אצל רבותינו נשיאינו==
הרבי מזכיר פעמים רבות את פסק הרשב"א והרמ"א, ומעודד את העוסקים בצורכי ציבור לפרסם עושי מצווה, כמו לדוגמא לפרסם רשימה שתהיה תלויה על הקיר עם שמות המשתתפים בשיעור{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1200860197 אגרות קודש חלק י"ב אגרת ד'א].}}, לפרסם את שמות התורמים{{הערה|1=ראו לדוגמא [https://chabadlibrary.org/books/1200910114 אגרות קודש חלק י"ז אגרת ו'רנח], [https://chabadlibrary.org/books/1200860104 חלק י"ב אגרת ג'תתקח], [https://chabadlibrary.org/books/1200950064 חלק כ"א אגרת ז'תתיט], ועוד.}}, ושיש ללמוד זאת מנימוסי המדינה לעשות זאת עם כל התוקף ובפרסום הכי גדול{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/11200013092 תורת מנחם חלק נח, שיחת שמחת תורה תש"ל].}} (ובמכל שכן מקו השלילה, שזהו הענין המיוחד שבו לקויה ארצות הברית{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/11200010769 שיחת שבת פרשת בלק י"ב תמוז תשכ"ח].}}).

הרבי הדגיש שיש מעלה דווקא בפרסום מעשים טובים של בעל עסק ואיש רגיל מן היישוב מאשר פרסום על מעשיו של רב, כיון שהתכלית היא שילמדו מהמעשים ויצטרפו אליהם, כאשר הפרסום הוא על אדם שדומה לו בהליכותיו ובעיסוקו, משפיע הדבר יותר{{הערה|1=[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/289211/jewish/Public-Acknowledgment-to-Doers-of-a-Mitzva.htm מכתב הרבי לר' זלמן יפה ט"ז כסלו תשכ"ז] (אנגלית).}}.

עם זאת, הפרסום הוא רק במקום שודאי שהוא לא יביא לקלקול, אך אם יש חשש שעצם הפרסום יפגע בפעולות, יש לשמור על הדברים בחשאי, וכפי שראינו אצל רבותינו נשיאינו שעשו פעולות רבות בחשאי{{הערה|שם=ויקהל}}

הרבי עצמו הסביר שאחד הטעמים למנהג [[חלוקת המשקה]] שחידש, הוא כדי לפרסם עושי מצווה{{הערה|[[דבר מלכות תזריע מצורע|שבת פרשת תזריע מצורע ה'תנש"א]].}}, ולעורר גם אחרים לעשות{{הערה|שבת פרשת וישב תשמ"ז. התוועדויות חלק ב' עמוד 114 סעיף יט. שבת פרשת תצוה ה'תנש"א. ועוד.}}, כך שכל אחד שלוקח בקבוק ומכריז ומפרסם בפומבי בהתוועדות על המטרה לשמה לוקח, גורם ומשפיע על אחרים להצטרף אליו.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=397&ArticleID=428 מפרסמים עושי מצווה]''', ניצוצי רבי, התקשרות גליון 484

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פרסום]]