עריכת הדף "מיכאל שניידר"

{{אין תמונה}}
פרופסור '''מיכאל שניידר''' ([[כ"ז תמוז]] [[תשי"ז]] – [[ו' תשרי]] [[תשפ"א]] (1957-2020)) היה חסיד חב"ד, חוקר מוערך, המתמחה בנושאי יהדות ו[[קבלה]], חבר הצוות המקצועי בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן. זכה לקירובים מיוחדים מהרבי.

== תולדות חיים ==
נולד ב[[מוסקבה]] ב[[כ"ז תמוז]] [[תשי"ז]] במשפחה יהודית אמידה ומשכילה. אביו, אלכסנדר שניידר, היה מומחה להיסטוריה הרוסית, ואמו יבגניה דיכטר, שימשה כרופאה כירורגית.

עוד בגילאי בית הספר עסק בלימודי מתמטיקה ברמה גבוהה. בגיל 15 ניסה להתקבל ללימודים באוניברסיטת מוסקבה ונדחה מטעמים אנטישמיים, בעקבות כך פנה ללימודי מתמטיקה בטכניון להנדסת תחבורה, שם השלים תעודת תואר שני בשנת [[תשל"ז]]. באותה שנה נשא לאשה את מרת לאה פורמן.

בזמן לימודי התואר החל [[חזרה בתשובה|להתקרב לשמירת תורה ומצוות]], אך בשל חזותו החיצונית וגילו, רבים מהקהילה היהודית דחו את ניסיונותיו להשתלם בלימודי יהדות. בשלב מסויים הגיע מיכאל לקהילה החב"דית ב[[מארינה רושצ'ה]], שם החל ללמוד יהדות אצל הרב [[זאב שכנובסקי]], שלמד עמו [[גמרא]], [[תניא]] ו[[לקוטי שיחות]]. הושפע רבות מדמויותיהם של זקני החסידים בקהילה דוגמת ר' [[געטשע וילנסקי]], הרב [[אברהם גנין]] והרב [[מרדכי ליפשיץ]]. היה מהראשונים שהובילו את תנועת החזרה בתשובה שהתפתחה בקרב הקהילה המדעית-יהודית ברוסיה באותן שנים.

בעקבות התהליך שעבר החל לעסוק בהוצאה לאור של חומרי יהדות בשפה הרוסית, דוגמת החיבור "אני מאמין" (עורך שותף), תרגום [[ספר התניא]], [[סידור תהילת השם]] ועוד.

כאשר הוצע לו על ידי הרשויות ב[[ברית המועצות]] לעבור הכשרה ולקבל את תפקיד הרב הראשי של [[מוסקבה]], תפקיד בעל השפעה ופוטנציאל להפוך לרב הראשי של כל המדינה, שאל בעצת הרבי ולאחר שהרבי השיב בשלילה, סירב להצעה.

איש הקשר דרכו יצר קשר עם הרבי, היה הרב [[בערל ליווי]], והוא מצידו הפך להיות איש הקשר ברוסיה, וניהל באופן תכוף שיחות רבות עם חצר הרבי ועם הרב ליווי. אחת מההוראות יוצאות הדופן שקיבל מהרבי, היה אישור ייחודי ללמד שיעורי יהדות במעורב, במטרה מכוונת שעל ידי כך הצעירים היהודיים יכירו ויתחברו זה לזה, ועל ידי זה יקימו משפחות יהודיות ולא יתבוללו. בין הצעירים שהתקרבו באמצעותו באותן שנים והפכו לחסידי חב"ד, נמנה הרב [[הירש פרבר]], שליח הרבי בשכונת [[גילה]] בירושלים.

===בארץ הקודש===
בשנת [[תשל"ט]] עלה ל[[ארץ הקודש]] יחד רעייתו ובתו אסתר, וקבע את מגוריו ב[[ירושלים]], שם החל ללמוד ב[[כולל צמח צדק]] שבעיר העתיקה. שם גם התקרב לרב [[שניאור פינסקי]] עמו למד תניא וחסידות. במקביל החל ללמד במסגרת ארגון [[שמי"ר]], שימש כעורך הראשי של כתב העת האקדמי "תרגום" והחל ללמוד פילוסופיה יהודית וקבלה באוניברסיטה העברית. באותן שנים גם עסק בתרגום לרוסית של הכרך הראשון מה'[[מורה נבוכים]]' לצד פרשנות משלו.

בפעם הראשונה שביקר אצל הרבי, זכה לקירובים מיוחדים כאשר יומיים לפני המעמד הנדיר של [[ברכת החמה]] קרא לו הרבי ל[[ספריית אגו"ח|ספרייה]] ביחד עם נציגים מ[[אנגליה]] ומארץ הקודש ובירך אותו יחד עם כלל יהודי רוסיה, ולאחר מכן העניק לו במתנה את ספר התניא בתרגום ל[[אנגלית]] שיצא לאור באותו זמן, את קונטרס 'ברכת החמה' ומספר מצות לכבוד חג הפסח, ולאחר מכן נשא במפתיע שיחה נוספת{{הערה|ראו תיאור מפורט בלקוטי שיחות חלק כ"ב עמוד 184 ואילך.}}.

בשנת [[תשמ"ז]] היה מראשי הפעילים למימוש רצונו והוראתו של הרבי להקמת שכונת מגורים לעולי רוסיה בירושלים, ולאחר [[נפילת מסך הברזל]], היה שותף בהקמת הישיבה לצעירים של הרב [[שטיינזלץ]] ב[[מוסקבה]].

בשנת [[תשס"ז]] השלים את עבודת הדוקטורט שלו, והחל להעביר מספר קורסים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן במחלקה לפילוסופיה יהודית ומחשבת ישראל, ובמקביל, לימד בקביעות בביתו שבמעלה אדומים.

כחלק מעבודתו המחקרית, רכש מיומנות בשפות רבות ביניהם: יוונית עתיקה, לטינית, פרסית, סלאבית עתיקה, מנדעית, ערבית יהודית וארמנית, ופירסם מאמרים רבים בכתבי עת מדעיים ובשתי ספרי מחקר.

במשך השנים נולדו לו שישה ילדים.

נהרג בתאונת אופניים ב[[ו' תשרי]] [[תשפ"א]].

== כותרים ומאמרים ==
* '''מראה כהן: תיאופניה, אפותיאוזה, ותאולוגיה בינארית בין ההגות הכהנית בתקופת הבית השני לבין המיסטיקה היהודית הקדומה''', לוס אנג'לס: הוצאת כרוב, 2012, 384 עמודים.
* '''המסורות הגנוזות של המיסטיקה היהודית''' – מחקרי המיסטיקה היהודית הקדומה על פי עדויות של ספרים חיצונים, ספרות הלניסטית מקורות נוצריים ומוסלמיים, לוס אנג'לס הוצאת כרוב, 2012, 336 עמודים.
* '''יוסף ואסנת: ספרות מרכבה ו[[ספר הבהיר]]''', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית ג (תשנ"ח), עמ' 344-303
* '''חנוך תופר המנעלים והמסורת המוסלמית''', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית ו (תשס"א), עמ' 319-287
* '''מיתוס השטן בספר הבהיר''', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית כ (תשס"ט), עמ' 343-287
* '''בן, יהואל ושר שלום''', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית כא (תש"ע) 143-254
* '''שעירים, שדים ומלאכים: עיונים ב'חזון ברוך'''', [[תרביץ]] פ (תשע"ב), 1-15
*Mamimonides. The Guide for the Perplexed (מורה הנבוכים), Introduction, Translation and Commentary (Russian), Jerusalem-Moscow : Hebrew University & Gsharim 1999
* The movement of “Judaizers" in Muscovite Russia and Kabbalistic eschatology, Jews and Slavs, vol. 24 (2013), pp. 222-258
* Animation of the Cultic Statues, the Magic of Memory and the Pupil's Initiation, Judaica Petropolitana 3 (2014), pp. 49-66

== לקריאה נוספת ==
*'''הק.ג.ב. הציע לו להיות רבה של מוסקבה, אך הרבי אמר 'לא'''', שבועון בית משיח גליון 1250 עמוד 35

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:שניידר, מיכאל}}
[[קטגוריה:בעלי תשובה]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:פרופסורים]]