עריכת הדף "חיים סולובייצ'יק"

{{דמות
|שם=חיים סולובייצ'יק
|כינוי=ר' חיים מבריסק
|תמונה=Chaim Soloveitchik.JPG
|תיאור= ראש ישיבת וולוז'ין ומחבר ספרים
|תאריך לידה=[[שושן פורים]] [[תרי"ג]]
|מקום לידה= 
|תאריך פטירה=[[כ"א במנחם אב]] [[תרע"ח]]
|מקום פטירה= 
|מקום פעילות=[[בריסק]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו= רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] רבי [[שמעון יהודה שקופ]], רבי [[אלחנן בונם ווסרמן]], העילוי ממייצ'עט, רבי [[יחזקאל אברמסקי]], רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]], רבי [[איסר זלמן מלצר]].
|חיבוריו= חידושי רבי חיים הלוי, חידושי הגר"ח 
|השתייכות=[[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
[[רב|הרב]] '''חיים הלוי סולוביצי'ק''' (מכונה '''ר' חיים מבריסק''' או '''ר' חיים בריסקער''', [[ט"ז באדר]] [[תרי"ג]] - [[כ"א במנחם אב]] [[תרע"ח]]) מגדולי הדמויות הרבניות בדור הקודם, ממשפחת [[שושלת בריסק|רבני משפחת בריסק]], ואבי השיטה הלימודית הידועה - שיטת בריסק.
==תולדות חיים==
רבי חיים נולד בשנת [[תרי"ג]] לאביו רבי [[יוסף דוב סולובייצ'יק|יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייציק ה"בית הלוי"]], שהיה מגדולי הדור. בצעירותו למד בחברותא עם הגאון [[יוסף רוזין|הרוגוצ'ובר]] (שבא ללמוד אצל אביו ה"בית הלוי"). הוא למד בישיבת וולוז'ין, ובהגיעו לפרקו לקח אותו הנצי"ב מוולוז'ין ששימש כראש הישיבה, כחתן לנכדתו (בת לחתנו ר' רפאל שפירא שכיהן לצידו כמשנה ראש ישיבת וולוזי'ן ואחר כך היה לראש הישיבה ואב"ד וולוז'ין). לאחר נישואיו הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה בשנת [[תרל"ג]]. בגיל 27 התמנה לר"מ בישיבה, וכמשנה לראש הישיבה. נקבר ליד סב אשתו הנצי"ב בבית הקברות היהודי בעיר ורשה.

בשנת [[תרנ"ב]] עם סגירת הישיבה נעשה ל[[רב]] העיר בריסק, אם כי התנה את הרבנות בהבאת רבי שמחה זליג ריגר כמורה הוראה לצידו כדי שלא יתעסק בפסיקת הלכה יומיומית.

== פועלו וקירבתו לחסידות ==
רבי חיים היה ידוע במיוחד בחכמתו{{הערה|[[רשימות הרבי]] חוברת ח', }} ובצדקתו. הוא אהד ביותר את ה[[חסיד]]ים בדורו ובהתאם לכך הוא גם רצה להשתדך עם יהודים שנמנו על תנועת החסידות. כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד{{הערה|יש אומרים ששידוך זה נעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו}}. 

רבי חיים היה ממנהיגי היהדות האורתודוקסית באותה תקופה, אותה הנהיג יחד עם שאר גדולי ישראל: [[אדמו"ר הרש"ב]], [[החפץ חיים]] רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, רבי דוד פרידמן מקרלין, האדמו"ר [[מגור]] - רבי [[יהודה אריה לייב אלתר (השפת אמת)]] (לאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים) ועוד.
==הוראתו לחיילי הצבא היהודים בזמן מלחמת העולם הראשונה==
היה אומר לחיילים היהודים שהתגייסו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] לצבא הרוסי או לצבא הגרמני (כל קבוצה לאיזה צבא שהתגייסו) שיקחו איתם לצבא את הספר [[בן איש חי]] להרב [[יוסף חיים מבגדד|יוסף חיים]] מפני שכלול בו הכל גם אגדה וגם הלכות גם הנהגות טובות וחיזוק והארה לנשמה וגם חסידות, כי מזכיר הרבה את [[שולחן ערוך הרב]].

== ידידותו עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ==
היה ידיד קרוב של [[אדמו"ר הרש"ב]]. הידידות הגיעה עד לכדי כך שכאשר הקים [[הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]] ורצונו היה שהתמימים יהיו שקועים ראשם ורובם בהויות התורה ב[[עיון]] ובהעמקה כנהוג בחב"ד, הוא רצה למנות את הגאון רבי חיים מבריסק לראש הישיבה, והציע לו את ההצעה, אך ההצעה לא יצאה לפועל מסיבות שונות.

במכתבים מיוחדים משנת תרס"ח מכתב יד קודש של אדמו"ר מהוריי"צ ניתן ללמוד על גודל הערכה והידידות ששרו בין הרבי מהורש"ב ובין ר' חיים מבריסק: 

אדמו"ר הרש"ב כותב אל ר' חיים וזלה"ק{{הערה|שלח העתק ממכתבים אלו לבנו אדמו"ר הריי"צ, בצירוף אגרת אליו - מיום כ"ז מנחם אב תרס"ח (נדפסה באג"ק ח"ד ע' שטז) -</ref>: 

"כבוד הגאון הגדול המפורסם בקצוי תבל תפארת ישראל מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו כש"ת [כבוד שם תפארתו] מוהר"ר חיים הלוי שליט"א אבד"ק בריסק דליטא נרו יאיר ויזרח לעד אחד"ש הדר"ג [= אחרי דרישת שלום הדרת גאונו].."

והרב סולבייצ'יק כותב על הרבי מהורש"ב את התוארים דלהלן:

ברכה מרובה לכבוד הרב המאוה"ג סוע"ה [= המאור הגדול סיני ועוקר הרים] מפורסם בתורתו ויראתו וצדקתו ומעשיו מכריזין, לזכות הרבים כוננו וכו' מוהר"ר שלום דובער שליט"א, וכ"ט לכ"ג [= וכל טוב לכבוד גאונו] הרמה שליט"א.

בעת מחלתו האחרונה של ר' חיים, כתב הרבי מהורש"ב מכתב התעררות חריף, לבני קהילת בריסק, הכיצד אינם משתדלים כדבעי ואינם משלמים כדרוש על רפואתו של ר' חיים, והרבי כתב מילים מיוחדות, לבאר את גודל מעלתו, שבני קהילתו לא משיגים בה.

השתתפו יחד בפעולות ואסיפות שונות לחיזוק היהדות. באסיפות השתתפו גם [[אדמו"ר הריי"צ]], [[רבי דוד מקרלין]] ועוד גדולי ישראל{{הערה|1=
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31635&hilite=18070500-0a5c-4851-adfa-0924250abd19&st=%u05de%u05d1%u05e8%u05d9%u05e1%u05e7&pgnum=367 אגרות קודש - אדמ"ר הרש"ב]}}. 

הרב [[יעקב לנדא]] סיפר שכאשר הרבי הרש"ב היה מזכיר שמות של רבנים, הוא היה מזכירם ללא תואר לפני, מלבד ר' חיים סולובייצ'יק שאותו היה באופן קבוע מזכירו עם התואר "ר'"{{הערה|גאון וחסיד{{הבהרה|עמ'?}}.}}.

===האסיפה בשנת תע"ר===
ב[[שבט]] [[תע"ר]] התקיימה וועדה של הרבני לסדור משרת ה"רב מטעם", בה השתתפו כל גדולי הדור. באותה אסיפה היו חלוקי דיעות האם על הרב מטעם לדעת את השפה הרוסית ודברים מינימיליים. רבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] בתמיכתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי [[שמריה נח שניאורסון]] מבויברויסק צידדו בחיוב, ואילו רבי חיים מבריסק, בתמיכתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[החפץ חיים]] צידדו בתוקף שלא ילמדו בשום פנים ואופן לימודים אחרים. הגר"ח נאם באסיפה, ובמהלך האסיפה, קרא הגר"ח לחפץ חיים שיבוא וינאם, על אף זקנותו וחולשתו{{הערה|תורת חיים עמ' ר'.}}. 

בהפסקות שהתקיימו באותה אסיפה, הוא היה נוהג לספר סיפורי צדיקים כדרכו. הוא סיפר כי אמירת ה[[כתר]] של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ב[[ימים הנוראים]] היה בכוחה לפקוד עקרות ששמעו אותה, ורבי חיים אף הוכיח זאת על פי [[הלכה]] ב[[נגלה]], וזקני החסידים מאוד התפעלו מכך{{הערה|[[רשימות הרבי]], חוברת ח'.}}

בימים שבהם התנהלו אותם אסיפות, שהו הגאונים גדולי הדור במלון מיוחד לשם כך, רבי חיים שהה ברוב הזמן עם ידידו [[אדמו"ר הרש"ב]]. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, הוא השיב: אמנם ה[[תורה]] ניתנה על [[הר סיני]], אך [[בית המקדש]] נבנה דווקא על [[הר המוריה]] בו נעקד [[יצחק אבינו]], שכן [[קדושה]] באה דווקא על ידי [[מסירות נפש]]{{הערה|תורת חיים, אמרים ועובדות לבית בריסק על התורה, עמ' כט.}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] סיפר כי במהלך האסיפה התעורר דיון אודות לשון [[אדמו"ר הזקן]] באגרת הקודש בין החסידים, ר' [[מענדל חן]] ור' [[אברהם הורנשטיין]] ועוד, ורק ר' חיים זכר את הלשון המדויקת{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1-UaY_vSxR0bvczdIz1DvPQHTmGNU9l60/view שיחת מליל י"א טבת תש"ז], שיחות קודש קודם הנשיאות, עמ' 114, סעיף ד'.}}

באחת מהאסיפות הכפויות שקיימה הממשלה, השתתפו גדולי הדור החרדים ולהבדיל המשכילים. הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' [[מנדל חן]]. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר [[הסתלקות]]ו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו [[אדמו"ר הרש"ב]] בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני [[קנאה|מקנא]] ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

===המסע לאסיפה ובחזור===

אחר אותה אסיפה, ב[[אייר]] תע"ר באו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[פטרבורג]], והתעכבו בה עד סוף [[חודש סיוון]], בכדי לסדר ענינים נחוצים עבור הכלל. ב[[חג השבועות]] התארח הגר"ח אצל אדמו"ר הרש"ב, שהתגורר בעיר באותה תקופה. [[אדמו"ר הרש"ב]] אמר מאמר על המדרש רבה {{ציטוטון|ברכי נפשי את ה', מה [[הקב"ה]] ממלא את כל ה[[עולם]] אף [[נשמה]] ממלאת את כל הגוף}}, והסביר אותה על פי שיטת ה[[רס"ג]], שכמו שהאדם מכיר חיותו על ידי שרואה בעין חיות נפשו, כך נכרת חיות ה' הממלאת ומחיית את כל העולם בעין. הגר"ח אמר מאמר על הפסוק תורת ה' תמימה, ועל פי המובא במדרש רבה: {{ציטוטון|[[רבי ירמיה]] וחרינא, רבי ירמיה אמר למה היא תמימה משום שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת [[נפש]] לפי שהיא תמימה}}{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] מכתב א' תל"ט, תורת חיים עובדות ואמרות לבית בריסק.}}.

מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערה|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}.

באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב ב[[עיירה]] נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא ייתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון ו[[מזון]] די הצורך. אלא על מה נתפלל רבונו של עולם? ש{{ציטוטון|יתגדל ויתקדש שמיה רבה!}}{{הערה|ספר זכרון לרבי [[יעקב ליפשיץ]], קונטרס נאד של דמעות.}}.

==סמיכת רבנים להוראה==
רבי חיים, כגדול הדור, היה סומך רבנים אחרים [[סמיכה להוראה|להוראה]]. כאשר הרה"ק רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אבי [[הרבי]], רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. ( אבל הקשה עליו כי הוא חסיד שם בשיחה ) דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה. 

כאשר בא אליו רבי לוי יצחק, היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותו זמן שאלה בנוגע לשבת של סוכות במקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום לטלטל את המאכלים ולהוציאם מן הבית אל הסוכה שבחצר ולקיים מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ומותר במקרה זה לטלטל ולהביא מאכלים מן הבית לסוכה בשבת.

הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של [[מזון]] שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד [[תשכ"ב]] חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]}}.

==שיטתו==
===שיטתו הלימודית===
רבי חיים חידש שיטת לימודית הידועה בשם "שיטת בריסק". שיטה זו נפוצה ביותר בעולם הישיבות.

שיטה זו הוגדרה בזמנה על ידי הרב [[שלמה יוסף זוין]]{{הערה|"אישים ושיטות" ע' 46.}}, כשהוא מטיב להגדיר את יחודיותו של הרב חיים, וקורא לזה "ראשוניות": 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויש ו"ראשוניות" גם משום שלימות. הקרעים והחצאים, הפיזור והפירוד, באים בריחוק מקום בריחוק זמן מן המקור והשרש. בנקודה השרשית אין "קיצוץ בנטיעות". ושלימות ראשונית זו יש במשנתו של רבי חיים. לא שלימות בשטח ובהיקף, אלא זו החודרת לתוך תוכו של דבר ותופסת את מהותו ועצמותו. כל מהותו וכל עצמותו. כל עוד שלא השגנו את הדבר בעמקי גנזיו, איננו ברשותנו בכל שלימותו. אפשר, למשל, שיודע אדם את "כל התורה" ואף על דבר אחד מן התורה לא נוכל להגיד ש"תלמודו בידו". אפשר, שיבין אדם סוגיא שלימה על כל נושאי כליה, ראשונים ואחרונים, ואת תמצית הנקודה לא ירגיש. אפשר, שיפלפל אדם בסוגיא ידועה גם בחריפות וגם בבקיאות, ולאו דוקא ב[[פלפול]] של הבל, אלא בדברים של טעם, ובכל זאת הוא סובב הולך מסביב לנקודה ואליה לא הגיע. לקוי'ה אז השלימות בשני מובנים: בחסר וביתר. חסר ה"מעמקים", פנימיותו של דבר, ויתרים כל אותם הסברות והחידושים, שנדבקו לנושא הנידון מן החוץ, ובעצם אינם עניין לכאן. השלימות מחברת ומבדלת כאחת. מחברת את כל חלקי הדבר, ומבדלת את הזמורות הזר, שנתערבו לתוכו.}}
===אודות ההתנגדות לחסידות===
רבי חיים היה נכד של הגאון [[רבי חיים מוולוז'ין]], שהיה היחיד מתלמידי ה[[גר"א]] שלא אבה להשתתף באסיפות שרקמו ה[[מתנגדים]] כנגד מחנה ידידי ה' של [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, ואף לא נטל צעד בכל הצעדים שרקמו נגדם. כאשר שאלו את רבי חיים מבריסק לימים אודות התחברותו עם החסידים למרות המלחמה נגדם על ידי הגר"א ותלמידיו, אמר: בשעת המחלוקת עם החסידים היו שתי מחנות בקרב המתגדים; אלו שחיפשו את האמת ומצאו אותה לבסוף, ולעומתם אלו שחיפשו לחרחר ריב. מנכדיהם של האחרונים, צריכים לשמור מרחק כמפני אש{{הערה|תורת חיים.}}. 

רבי חיים מבריסק נפטר בשנת [[תרע"ח]], ונקבר ליד סב אשתו, הנצי"ב מוולוז'ין.
== ספריו ==
רבי חיים חיבר בעצמו את ספרו "חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם". הספר נודע בחשיבותו המיוחדת, ואף הרבי מזכירו ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&hilite=284bb8b3-971b-462e-92b2-9da33225bbd9&st=%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99+%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%97&pgnum=83 לקוטי שיחות חלק ל"ד].}} מספר פעמים ודן בו, בייחוד בחידושו בהלכות תפילה{{הערה|ראה אגרות קודש חלק ח' עמ' של"ב, ו[[ליקוטי שיחות]] חלק כ"ב שיחה הא' לפ' אמור.}}.

ספרים נוספים יצאו לאחר פטירתו מתוך כתבי ידיו וכתבי תלמידיו, והם:

*חידושי הגר"ח על הש"ס.
*חידושי הגר"ח על ב"ק (מ' אורייתא).
*חידושי הגר"ח על ב"מ (מ' אורייתא).
*כתבי הגר"ח והגרי"ז (מהעתקות הרב אפרים מרזכי גינזבורג)
*מגנזי הגר"ח (יוהנסבורג תשמ"ט)
*כתבי רבנו חיים הלוי (כת"י).

== תלמידיו ==
*הגאון רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] - בעל ה"ברכת שמואל"
*הגאון רבי [[שמעון יהודה שקופ]] - בעל ה"שערי יושר"
*הגאון רבי [[אלחנן בונים ווסרמן]] בעל ה"קובץ שיעורים" ו"קובץ הערות"
*הגאון רבי שלמה פוליאצ'ק, העילוי ממייצ'עט.
*הגאון רבי [[יחזקאל אברמסקי]] בעל ה"חזון יחזקאל"
*בנו הגאון רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] - ר' ועלול'ה.
*בנו הגאון רבי [[משה סולובייצ'יק]] 
*הגאון רבי [[איסר זלמן מלצר]] מסלוצק, בעל ה"אבן האזל"

==קישורים חיצוניים==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]] '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33467&st=&pgnum=33 ר' חיים סולובייצ'יק]''', בספר "אישים ושיטות"
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, חיים}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:משפחת סולובייצ'יק]]