עריכת הדף "חותם בולט - שוקע"

חותם הוא צורה בולטת או שוקעת (בדרך כלל על טבעת), המיועדת להטבעה על שעווה{{הערה|משנה כלים י"א ב'.}} לצורך סימון ואישור. הקשר בין בליטת החותם לשקע בשעווה משמש בחסידות כמשל לאהבה המביאה ליראה (ולהיפך).

==בהלכה==
מהפסוק "לא תעשון אתי אלקי כסף, ואלקי זהב לא תעשו לכם{{הערה|יתרו כ' כ'}}" לומדת הגמרא{{הערה|ר"ה כ"ד.}} שאיסור עשיית צורה הוא דווקא כשהיא בולטת, מה שאין כן בצורה שוקעת אין איסור: "טבעת חותמו בולט אסור להניחה (באצבעו,{{הערה|רש"י שם}}) ומותר לחתום בה (שחתימתה שוקעת, {{הערה|רש"י שם}}).

==בחסידות==
===[[אתערותא דלתתא|מלמטה למעלה]] (ב[[עבודה|עבודת האדם]]{{הערה|לקו"ת עקב, ד"ה ארץ הרים ובקעות}})===
[[אהבת ה']] היא תנועת [[דביקה חשיקה וחפיצה|השתוקקות]] של האדם להתעלות ולהידבק בה'. בשל היות תנועה זו "בליטה" היא נקראת "הר" (ומטעם זה נקראו ה[[אבות]] "הרים" וה[[אמהות]] "גבעות". שיסוד עבודת כולם (גם יצחק ויעקב) הוא אהבת ה'), "[[אהבה כרשפי אש|אש]]" ו'''חותם בולט'''. היראה לעומתה היא תנועה של [[ביטול]], "משים עצמו כשיריים" – ונקראת חותם שוקע.

כפי שפעולת החותם בשעווה הפוכה מתכונתו (חותם בולט עושה צורה שוקעת וכך להיפך), כך הוא ברוחניות: אהבת ה' ממשיכה מלמעלה חותם שוקע (גילוי אלוקות מצומצם לפי ערך הכלים), אך יראה וביטול ממשיכות את אור אין סוף הבלתי מוגבל (חותם בולט ש"מלמעלה").

===[[אתערותא דלעילא|מלמעלה למטה]] (בהמשכת [[אלוקות]])===
בחותם בולט ושוקע "מלמעלה למטה" (הדבר הפוך בדיוק מאשר בעבודת האדם{{הערה|ראה פסקה הקודמת.}}): ההמשכה מלמעלה בבחינת חותם בולט עושה למטה חותם שוקע, וחותם שוקע למעלה עושה חותם בולט למטה.

כך לדוגמא, תפילין של ראש הם חותם בולט{{הערה|לקו"ת שה"ש ד"ה שחורה אני ונאוה (דף ד ע"ג).}}: גילוי אורות '''נעלים''' (שלא יכולים להתגלות אצל האדם) - המרומזים ב"בורא '''חושך'''". לעומת זאת תפילין של יד הם חותם שוקע (אורות נמוכים השייכים לרדת ולהתלבש בכלים) – ומרומזים ב"בורא אור".

דוגמא נוספת לכך{{הערה|לקו"ת עקב יג ג.}} היא מאש היורדת על מזבח כאריה האוכל קורבנות: אריה הוא בחינת גילוי אהבה (חותם בולט) הגורם למטה בעולמות יראה (חותם שוקע). ולעומת זאת בחינת הגבורה והצמצום שלמעלה (חותם שוקע, פני שור מהשמאל) מעורר למטה אהבה (חותם בולט).

==בתפילה==
פסוקי דזמרה מכוונים כנגד חותם שוקע. תפילת עמידה מכוונת כנגד חותם בולט.

מסבירה תורת החסידות{{הערה|לקו"ת שה"ש מ"ה א.}}, דע"י עבודת האדם בפסוקי דזמרה (עבודה "ברעש גדול" של אהבת ה') נמשך מלמעלה גילוי בבחינת חותם שוקע - תפילין של יד (שהם על הזרוע). וע"י עבודת האדם בתפילת עמידה (עבודת ה"יראה", שהיא בדממה, חותם שוקע) נמשך מלמעלה גילוי בבחינת חותם בולט- עזה כמות אהבה, אור הסובב כל עלמין, ומעין הגילוי לעתיד לבוא.

ובקשת כנסת ישראל היא '''"שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך{{הערה|שה"ש ח' ו'.}}"''' – שאהבה עזה זו "תחתם" באדם ותשפיע עליו למשך כל היום כולו (גם כשפונה לעסקיו).

==בזמן==
עשרת ימי תשובה = חותם שוקע, סוכות = חותם בולט.

בכללות עבודת האדם הקשורה בזמן{{הערה|אוה"ת דברים ג' עמ' א'תג, ד"ה וימינו תחבקני.}}, חותם שוקע הוא עשרת ימי תשובה (שעניינם הכללי יראה), חותם בולט הוא סוכות (שעניינו הכללי גילוי האהבה והשמחה בה' – "וימינו תחבקני{{הערה|שה"ש ב' ו'.}}", והחותם הכללי (הממשיך את הגילוי שישפיע על האדם כל השנה) הוא הושענא רבה{{הערה|תו"מ מ' עמ' 98, מהזוהר ח"ג ל"א סע"ב.}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]