עריכת הדף "התבודדות" (פסקה)

==התבודדות כדרך חיים==
===מעלות ההתבודדות===
[[אדמו"ר הריי"צ]] ביאר שלהתבודדות אכן יש מעלות רבות{{הערה|לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 270}}: "היכולת להינזר מהעולם ולעשות הכול כדי להתנתק מכל ענייני העולם - היא ללא ספק מדרגה גדולה, וההולכים בדרך זו הם בעלי-מדרגה. על-ידי עבודה זו נעשים בעלי-צורה, כלומר, בעלי-נפש, במדרגה גבוהה ביותר".

וממשיך שעל ידי ההתבודדות "..מגיעים לדרגות הגבוהות ביותר של השכלה. חיים בעולם שכולו טוב - שמים וארץ, הרים ונהרות, אילנות ודשאים, בעלי כנף למיניהם... המתבודד האמיתי מתעלה על-ידי התבודדות במדרגות הגבוהות ביותר שבהשכלה. רעיונותיו משוטטים באין מפריע בעולמות העליונים ביותר.."

ב[[ספר הזכרונות]] של אדמו"ר הריי"צ הוא מתאר את העיירה ליובאוויטש בראשית שנות הקמתה: "ליובאוויטש הייתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה' ובריאתו"

החסיד ר' [[אברהם יוסף השותק|אברהם יוסף 'השותק']]  שאל פעם את [[רבי הלל מפאריטש]] מדוע הוא נוטל ידיו בנטלה בת שלוש ידיות. ענה לו ר' הלל שהכוונה ב[[נטילת ידיים]] היא המשכת אור המוחין במידות. [[מים]] הם [[חכמה]]. ושמע מ[[אדמו"ר האמצעי]] שתפיסת השכל בחכמה היא על ידי שלושה בתי יד: התבודדות עיון והתעכבות. והשראת החכמה בשכל היא בשלוש הגדרות: נקודה אור וחיות{{הערה|לקוטי דיבורים ח"א (בלה"ק) עמ' 189 ובהערה שם.}}.

===חסרונות ההתבודדות===
אדמו"ר הריי"צ מבאר ש"אף כי גדולה היא מעלת ההתבודדות, יש בה חיסרון הגובר על כל המעלות הטובות שבה. החיסרון מתבטא בכך, שעל ידי ההתבודדות נעשים פרושים ומנותקים מהעולם .. אין זה מתאים כלל לכוונה העליונה שיש בירידת הנשמה בגוף ובבריאת העולם בכלל".

בהמשך הוא מסביר, שגם משה רבנו עמד בדרגות הגבוהות של התבודדות, כאשר היה רועה את צאן יתרו במדבר; אולם בשעה שראה את הגילוי האלוקי וביקש להתקרב, אמר לו הקב"ה: "של נעליך מעל רגליך". עכשיו מתחילה דרגה חדשה בעבודתו - מהתבודדות להתגלות. משה אינו רוצה להיפרד מההתבודדות והוא 'מתמקח' עם הקב"ה, עד שהקב"ה מגלה למשה את סוד הבירורים, שזו הכוונה העליונה של בריאת העולם.

===ההתבודדות הנכונה===
[[קובץ:Shul.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[חסיד]] [[התבוננות|מתבונן]] לפני התפילה. ציור: [[זלמן קליינמן]]]]
[[אדמו"ר הרש"ב]] היה כעשר שנים (לאחר הסתלקות אביו, [[אדמו"ר המהר"ש]]) בגדר של מתבודד. לאחר מכן אמר, כי בשנים הללו הגיע להכרה והרגשה עמוקות באמרתו של רבי [[שמשון מאוסטרופולי]]: "טובה הפרישות עם הבריות, והבדידות בתוך בני-אדם". דרך זו היא תכלית הכוונה שאליה שואפת החסידות{{הערה|לקוטי דיבורים חלק א' עמ' 288}}.

במקום אחר{{הערה|ספר השיחות תש"ג עמ' 191}} מוסבר מאמר זה כך: "פרישות והתבודדות אין משמעותן, כפי שסבור העולם, הינזרות מהעולם והתנתקות מחברת בני-אדם. המשמעות של פרישות והתבודדות היא לנצל כל דבר במובנו הנכון". וביתר הרחבה: "התבודדות פירושה - התבוננות פנימית חזקה של האדם על עצמו. כשהאדם מתבונן בעצמו ובוחן היכן הראש, היכן הלב והיכן הוא עצמו - זו התבודדות בתוך בני-אדם"{{הערה|ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש עמ' 310-311}}.

===התבודדות בשיחות הרבי===
*האבות והשבטים לעומת יוסף הצדיק{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/30/12/2/225.htm לקוטי שיחות ח"ל עמ' 225]}}:
"מבואר בכ"מ הטעם שהאבות והשבטים בחרו להיות רועי צאן, כי התעסקות זו — שאין בה טירדא (יתירה) ונמצאים במצב של התבודדות מעניני העולם — לא הפריעה אותם מלהיות במצב של דביקות תמידית באלקות; אבל יוסף שונה בעבודתו מהאבות ושאר השבטים, שגם בהיותו עסוק בעניני העולם, הן בבית פוטיפר כאשר הפקידו "על ביתו וכל יש לו נתן בידו", ועד"ז בבית הסוהר, שנתן בידו "את כל האסירים. . ואת כל אשר עושים שם הוא הי' עושה", וכ"ש כשנעשה משנה למלך וניהל כל עניני מצרים ("ועל פיך ישק כל עמי. . ובלעדיך לא ירים איש גו'") — כל הטירדות העצומות הללו לא בלבלו אותו ולא הטרידוהו והי' בתכלית הדביקות באלקות".

*בקיום מצוות [[עד דלא ידע]] ב[[פורים]]{{הערה|לקוטי שיחות חל"א עמ' 183 (משיחות ש"פ שמיני וש"פ תזריע תשד"מ)}}:
"שבפורים ניתן הכח לכאו"א מישראל... לקיים "שתי'" זו ולהגיע לדביקות כזו בסודות התורה המבטלת מציאותו, מבלי חשש שמעבודה זו יבוא לידי הנהגה של התבודדות ופרישות מן העולם, היפך הכוונה של "לשבת יצרה", אלא אדרבה, על ידי קיום חיוב זה ביום הפורים, יתוסף לו חיות בעבודת השם במשך כל השנה כולה, בעשיית דירה לו ית' בתחתונים — "נכנס בשלום ויצא בשלום".