עריכת הדף "כוונת המצוות"

'''כוונת המצוות''' הינה חלק בלתי נפרד מהקיום המעשי של המצוות, החל מהרובד הפשוט ביותר לעשות את המצווה מתוך כוונה לקיים בכך את רצון השם שציווה אותנו לעשות זאת{{הערה|לדוגמה אדם יכול לתת צדקה מצד טבע נפשו, בלי לכוון לקיים בזה את רצון השם.}}, ועד לרובדים העמוקים יותר, לחשוב בשעת עשיית המצווה על המשמעות שלה, ועל האופן שבו היא משלימה את התכלית הפנימית שלה, לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולהמשיך אלוקות בעולמות.

אף שגדולי ישראל לאורך כל הדורות נחלקו עד כמה היעדר הכוונה מחסיר בדיעבד מקיום המצווה, מוסכם על כולם שלכתחילה מצוות צריכות כוונה ועל האדם להשתדל לקיים את המצוות מתוך כוונה.

==מקור הדין==
הדעות חלוקות בנוגע למקור ממנו למדו חז"ל את החיוב בכוונת המצוות, לשיטות שהכוונה מעכבת, ורבותינו לאורך הדורות הביאו לכך 2 מקורות עיקריים:
*"ושמרת ועשית אותם '''בכל לבבך ובכל נפשך'''".{{הערה|דברים כו, טז.}}{{הערה|דרך פיקודיך, הקדמה ב'.}}.
*"ולעובדו '''בכל לבבכם'''"{{הערה|דברים יא, יג.}}{{הערה|[[ספר המקנה]] (נג).}}.

הדיון בחובת כוונת המצוות מופיע כבר בגמרא{{הערה|ראש השנה כח, א. ברכות יג, א. פסחים קיד, ב.}} האם בדיעבד אדם יצא ידי חובה כשקיים את המצווה ללא כוונת מיוחדת, אך לפועל נפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]] שמצוות צריכות כוונה{{הערה|אורח חיים ס, ד.}}.

לפי חלק מהדעות, הצורך בכוונה בעת קיום המצווה הוא רק כאשר ניתן לשייך את מעשה המצווה גם לתכלית אחרת (לדוגמה, אדם הקורא את קריאת שמע כחלק מפרשת ואתחנן, ניתן לשייך את מעשהו לתכלית של [[לימוד תורה]]). אך אדם [[הנחת תפילין|המניח תפילין]] ומתעטף ב[[ציצית]], אף שלא התכוון במפורש לשם קיום מצווה, כיוון שאין תכלית אחרת במעשיו מלבד לקיום מצוות ציצית ותפילין, מעשהו נחשב בברירת מחדל לקיום מצווה{{הערה|{{ירושלמי|פסחים|י|ג}}; [[חיי אדם]] סח, ט, [[משנה ברורה]] ס, י.}}.

על אף קיומה של המחלוקת לגבי כוונה במצוות, מוסכם על כל הדעות שישנה ידיעת מינימלית המוכרחת בכל אופן, כמו אמונה בה' והידיעה על חיובו במצווה{{הערה|ראש אמנה לאברבנאל פרק ד' ופרק ז'.}}, וכן אם הייתה כוונה הפוכה והתכוון שלא לצאת ידי חובה במעשה שלו, לא יצא ידי חובה{{הערה|רבינו יונה ברכות ו, א. שו"ת הרשב"א חלק א' סי' תנ"ח. [[רא"ש]] ברכות פרק א' סימן יד. במקרה שלא ידע את מהות הפעולה או חשב שאין לו חיוב במצוה - כגון שאכל מצה וחשב שהיא בשר, או שידע שהיא מצה אך חשב שיום חול הוא - כתב הרא"ה (הובא בר"ן ז, ב) שלכל הדעות לא יצא ידי חובתו, וכן פסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו סימן תע"ה סכ"ט בנוגע למצוות של אכילה, והרבי מוסיף ומסביר שדין זה הוא דווקא כשברור לו שמדובר בבשר או שברור לו שהיום לא יום חול שזוהי ידיעה מוטעית. אך במקרה שיש חיסרון בידיעה בלא ידיעה מוטעית (כגון שאינו ניודע מה הוא אוכל) יוצא ידי חובה ([https://www.chabadlibrary.org/books/arum/mbhg/2/28.htm מבית הגנזים ע' צא]).}}.

דוגמה נוספת למצוות שיש הסוברים שלכל הדעות אין צריך כוונה, הוא במצוות שעיקרן היא התוצאה ולא הפעולה, כגון [[פדיון שבויים]] שהעיקר הוא שהשבוי יהיה פדוי ואין חשיבות למעשה הפדיון עצמו, שבמצוות אלו גם אם לא כיוון יצא ידי חובה{{הערה|[[קובץ שיעורים]] ח"ב כג-ו, ספר המקנה נג-ג ד"ה ובזה, מנחת חינוך א-ג [כט] ד"ה וידוע. ראו גם במשנה ברורה תרצה, ד לעניין כוונה במצוות משלוח מנות מה שכתב בשפ הפרי מגדים.}}, וכן במצוות שיש בהן הנאה לגוף כמצוות של אכילה {{הערה|ר"ן ר"ה ז,ב מדפי הרי"ף בדעת הרמב"ם, ([[מנחת חינוך]] י-ג [כו] ד"ה ולעניין). וכן פסק בשולחן ערוך הרב סימן תע"ה סכ"ב.}}.

תורת החסידות מדגישה את סוג המצוות שבאות לאדם מבלי שהתכוון כלל לקיים אותם, ואדרבה, הוא לא יכול לקיים אותם על ידי כוונה, דוגמת מצוות שכחת העומר, שמורות על השורש הנעלה שלהם, שלמעלה מבחינת הרצון{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16087&st=&pgnum=9 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'פט].}}.

==בתורת החסידות==
אדמו"ר הזקן מביא בתניא את מאמר הקדמונים 'מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה'{{הערה|תניא פל"ח (נ, א). של"ה רמט, סע"ב. וראה בהנסמן במפתח פסוקים ומחז"ל בתניא (קה"ת תשמ"ה) ע' צ הערה 11.}}.

תורת החסידות ממשילה את כוונת המצוות ל[[חוט השדרה]] שאף אינו נמנה כחלק ממניין האיברים, בו תלויה החיות שלהם ובלעדיו אין להם קיום{{הערה|שם=קז|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16087&st=&pgnum=27 ספר הליקוטי דא"ח צמח צדק עמוד א'קז].}}. וכפי שבכל איבר יש עצמות וגידים ובשר, כך העצמיות של כל מצווה היא הכוונה שלה, וזהו המצוות כפי שהן ממשיכות אלוקות בעולם, והטעם הפנימי לדעות הסוברות שמצוות אינן צריכות כוונה, היא מצד המצוות כמו שהן למעלה שהן נעלות מכל ענין של כוונה והשגה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16087&st=&pgnum=6 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'פו].}}.

בכוונות המצוות תלויה שלימות קיום המצוות, היות וכל מצווה צריך האדם לקיים במחשבה בדיבור ובמעשה: כוונת המצוות - מחשבה, ברכת המצוות - דיבור, מעשה המצוות - מעשה{{הערה|לקוטי תורה ריש פרשת פנחס. אור התורה יתרו עמוד תתקלז.}}.

הכוונה הכללית שבכל המצוות השייכת לנשמה (בשונה ממעשה המצוות ששייך לגוף){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/33/index.htm מאמר 'אלה תולדת נח' פרשת בראשית ה'תנש"א].}}, היא ה[[ביטול]] שמבטל את רצונו ועושה את רצון המלך{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16087&st=&pgnum=11 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'צא].}}, וכוונה זו נעלית מהכוונה הפרטית במטרה והתכלית של כל מצווה{{הערה|כפי שאמר שמואל לשאול: "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים".}}, שממשיך את עיקר מלכותו של הקב"ה, וכן החיות שבמצוות, לעשות אותם מתוך אהבה ויראה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/7/13/126.htm#_ftnref_747 שיחת שבת פרשת בראשית תשי"ג].}}, שאז האדם מקיים את המצווה בחשק ובהידור ומדקדק בכל פרטי המצווה.

אדמו"ר הזקן מבאר בכוונה כללית זו עצמה, שכאשר אדם מעורר אותה על ידי התבוננות בגדלות השם בהעמקת הדעת, כוונתו היא בדוגמת נשמת המדבר שיש בה שכל ודעה, ואילו כשמעורר זאת בעצמו באמצעות גילוי ה[[אהבה המסותרת]] שהיא טבעית אצלו, כוונת המצוות שלו היא בדוגמת נשמת הבעל חי שכל הפחד והמשיכה שלה היא טבעי אצלה ולא על ידי התבוננות ושכל{{הערה|1=[https://he.chabad.org/dailystudy/tanya.asp?tdate=4/5/2054 ראו הרחבה בשיעורים בספר התניא סיום פרק לח].}}. 

בנוסף לכך, בכל מצווה יש כוונה מיוחדת הקשורה עם האור האלוקי שנמשך על ידי המצוה. וכמו מצות תפילין שענינה הוא שעל ידה תהי' המשכת ד' מוחין, שלכן יש ד' פרשיות בתפילין כנגד ד' המוחין, וע"י ל"ב חוטים שבמצות ציצית ממשיכים ל"ב נתיבות חכמה, וע"י סכך הסוכה ממשיכים בחי' הכתר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/24/16/202.htm שיחת שבת פרשת חיי שרה תשי"ט].}}, וכאשר האדם מכוון את כוונת המצווה, הוא נעשה כלי אל האור והאור 'נדבק' בו.

הרבי כותב בלוח היום יום{{הערה|ב' תשרי.}} כי "העוסק בכוונות צריך ללמוד הענינים ברור ב[[כתבי האריז"ל]], ואז כוונתו רצויה".

משל נוסף שמובא בחסידות לכוונת המצוות הוא שכמו שבפרי יש את גרעין הפרי ואת הבשר שלו הכולל טעם וריח, כך במצוות יש את מעשה המצוות הנמשל לגרעין, את ברכת המצוות שנמשלת לריח, וכוונת המצוות שנמשלת לטעם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/32/index.htm מאמר ד"ה 'אחת שאלתי' פרשת נצבים וילך תשט"ו].}}.

==בתפילה==
{{ערך מורחב|ערך=[[תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה]]}}
בנוסף לחשיבות שיש בכוונה בשאר המצוות, במצוות התפילה תופסת הכוונה מקום עיקרי וחשוב ביותר, היות ועיקרה של התפילה היא הגיון הלב, שאדם עומד לבקש את צרכיו מאת הבורא, ומכוון את דעתו להתחבר לאלוקות, והמתפלל בלא כוונה, הרי זה כגוף בלא נשמה שגם הגוף עצמו מאבד מערכו.

==ראו גם==
*[[שער הכוונות]]
*[[מצוות אנשים מלומדה]]
*[[לשם ייחוד]]

==קישורים חיצוניים==
*הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, '''[https://abc770.org/article_node_2451/ כוונת המצוות]''', אתר חב"ד אור אין סוף, מתוך פניני התניא

{{מצוות}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]]