תוכן הספר נר מצוה ותורה אור

הערך תוכן הספר שער היחוד נועד להגיש סיכום וקיצור של תוכן הספר שער היחוד.

מתוך הקדמת הספר

״מהות הקונטרס הלז מדבר בעניני' היחוד אלקות בכל פרט ופרט בסדר ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע והוא קיצור מכל אשר יוכל איש לקרב אל השכל בהשגה מלובשת ונתפסת במוח ולב בכל פרטי סדר ההשתלשלות מצמצום הראשון עד סוף עולם העשיה והוא הנקרא בשם קונטרס ההתבוננות ... ומובטחני מאד שיקובל לרצון לפני ה' כונתי הרצויה לטובת כל איש דורש אלקים באמת ובתמים ...״

תמצית הספר

מהעיון אל התבונה

ההתבוננות מתחילה בבחינת "עיון" – הסתכלות חזקה וממושכת בעומק המושג עד להבנתו הברורה בכל פרטיו, בדומה ללימוד תלמודי מעמיק. כוח ה "תבונה" משמש כממצע וככלי הביצוע להתבוננות הפרטית; הוא ה"דולה" את המושכל המופשט (בבחינת "איש תבונה ידלנה") ומאפשר להוריד את עומק המושג אל תוך עניינים נפרדים ופרטיים. בכך הוא מחבר בין ההבנה השכלית במושגים כלליים ליישום שבהתבוננות הפרטית במהלך התפילה.

״ומזה מובן סיבת המניעה בחדשים או גם בישנים בחסרי תבונה גם שמשיגים היטב הדק בשעה ששומעים ורואים לא יוכלו להביא הדבר כלל בהתבוננות בתפלה בענין התהוות העולמות עד שישאל מה לעשות בכל זה ולאיזה תועלת צריכים לזה כי ב' דברים נבדלים הם לדעתו מפני שנשאר רק בחי' ההבנה עצמה במוחו נבדל לגמרי מכל ענין כו'״ .

התבוננות פרטית: מן הפרט אל הכלל (מלמטה למעלה)

התבוננות פרטית: מן הפרט אל הכלל (מלמטה למעלה). מטרת העל של ההתבוננות היא השגת "העומק הכללי" – שהיא הכרה באורו של המאציל המהווה את כל המציאות בכל בחינה שהיא ולמעלה מכך. אולם, התבוננות כללית במושגים מופשטים (כמו הבורא - "כוח הממלא כל עלמין" או המאציל כ״סובב״ וכו׳) עלולה להשאיר את התפיסה מרוחקת, תיאורטית ואף להוביל ל"דמיונות שווא" של הבנה.

״כי אחר העיון היטב בכל הפרטים הגם שכל פרט בפ"ע אינו ענין אלהות בכללות ואינו רק בחי' טפל פרטי לבד אבל כאשר יתחבר כל העיון מכל הפרטים אל הכלל אז יוקבע יותר בנפש בחי' הכלל כאשר בדוק ומנוסה לכל עוסק בעמקות בהתבוננות... דרך פרט דוקא הוא המועיל לקבוע בנפש מבחי' כללות עצמות המאציל הכוללם יחד משא"כ ההתבוננות דרך כלל לבד כנ"ל שמרחוק ה' נראה לו (עד שיוכל ליפול בדמיונות כוזבות כשוטים וחסרי הדעת מצד צמצום כלי מוחו רק בדבר א' והוא כללי כו')״ .

כדי להשיג את הכלל האלוקי "בפרופורציות" נכונות ובתפיסה אמיתית, חייב המתבונן להקדים את ההתבוננות הפרטית:

• ניתוח מדורג: המתבונן מנתח כל שלב בסדר ההשתלשלות (נבראים גשמיים, גלגלים, מלאכי עולמות בי"ע וספירות האצילות).

• השרשת הכלל בנפש: רק דרך העמקה בפרטים אלו, וחיבורם חזרה אל ה"נושא הכללי" (הבורא), האמת האלוקית נטבעת בנפש כהכרה אינטימית ולא כהפשטה רחוקה.

• העפלה אל העצמות: תהליך זה מאפשר לאדם לעלות שלב אחר שלב עד להבנת הקשר הישיר בין המעשה הגשמי הסופי לבין המחשבה והעצמות שלמעלה מכלל ופרט, שם "התחילה נעוצה בסוף" ללא שינוי

יחודים פרטיים בדרך קיצור (מלמעלה למטה)

יחודים פרטיים בדרך קיצור (מלמעלה למטה). התבוננות זו נועדה להמחיש כיצד כל פרט בבריאה מאוחד באופן מוחלט עם מקורו האלוקי. בניגוד להתבוננות הכללית שבה המכוון הוא התאמתות הכלל האלוקי (התבוננות באריכות הסוקרת את כל שלבי ההשתלשלות לפרטיהם), יחוד זה שבדרך קצור מתמקד בספירה ספציפית (כגון חסד או גבורה) ועוקב אחר השתלשלותה הישירה מן הפרט המקביל לה בעצמות (חסד שבעצמות בחסד דא״ק ואריך וכו׳ עד חסד שבמלכות דעשיה), המלובש בה ומהווה אותה תמיד, ועד למעשה התחתון.

התכלית בהתבוננות זו היא שתבוא בקיצור נמרץ, עד שמיד בהסתכלו בנברא גשמי למטה יראה בו את המידה האלוקית המקבילה לה בעצמות, מבלי להזדקק למעבר מחשבתי מודע דרך מדרגות הביניים אפ׳ של אותה ספירה עצמה.

התבוננות זאת מבוססת על שני מושגים מקבילים:

1. השתלשלות הכתרים (זהות הרצון): המתבונן עוקב אחר השתלשלות הרצון מהעצמות ("יחיד"), דרך הרצון הקדום בא"ק והרצון הגלוי באצילות ("אריך"), ועד לחפץ ה' היותר אחרון בעולם העשייה. התובנה המרכזית היא זהות הרצונות: כשם שרצונו הפשוט של האדם לעצמות נפשו הוא אותו הרצון המניע את ידו, כך כל שלבי הרצון האלוקי מאוחדים ברגע אחד כמהות אחת ממש, ובכך מתאמת ש"אני ה' לא שניתי".
2. עקרון ההתלבשות (התהוות ישירה): הספירה שלמעלה מהווה את הספירה שלמטה ומתלבשת בתוכה ממש. אין זו רק "התהוות" שבה העליון הוא המקור הכללי, אלא התלבשות פנימית שבה הספירה העליונה הופכת לחיותה של התחתונה (לדוגמה: חכמה שבעצמות בתוך חכמה דא"ק, ומשם לאצילות ועד עשייה), כאשר המדרגות הממצעות משמשות רק כדרך מעבר.

התבוננות זו מאחדת את כל פרטי ההשתלשלות לנקודה אחת, ומאפשרת לראות בכל נברא את כוח המאציל המהווה אותו בכל רגע.

הכנות ואימות ההתבוננות

הכנות ואימות ההתבוננות

• הכרה במדרגות שלפני הצמצום: על המתבונן להכיר את שלוש המדרגות הכלליות באור שלפני הצמצום – "יחיד", "אחד" ו"קדמון". הכרה זו הנקראת בלשון חז״ל המאריך באחד - נועדה לבסס את הידיעה שהעצמות היא אחדות פשוטה בתכלית, השוללת כל עניין של הרכבה, חלקים או התחלקות לספירות ,.
• הצמצום כמפתח ליחוד ושלילת ההגשמה: הבנת הצמצום חיונית כדי להבהיר שהתלבשות הבורא בעולם והנהגתו אותו אינן פועלות בו שינוי. ידיעה זו שוללת כל הגשמה, שכן השתלשלות העולמות היא בבחינת "אור" בלבד, המשתנים רק כלפי התופס (הנברא) בעוד העצמות נותרת בלי שינוי.
• אבן הבוחן להתבוננות אמיתית: סימן לאימות ההתבוננות הוא הופעה בו-זמנית ופרופורציונלית של שמחה וגיל מהבנת סדר ההשתלשלות (בחינת בינה/שמיעה) יחד עם ביטול עצמי וענווה מול פלא המאציל שאינו ניתן להשגה (בחינת חכמה/ראייה).
• תוצאות מעשיות: התבוננות אמיתית מובילה לשינוי קבוע במידות הנפש ולביטול דאגות גשמיות, כגון דאגות פרנסה, מתוך ביטחון מוחלט במקור החיות האלוקי המהווה את העולם בכל רגע

פירוט סדר ההשתלשלות והמחשה

פירוט סדר ההשתלשלות והמחשה. הספר מפרט את סדר ההשתלשלות כולו, תוך עצירה בסיום כל עולם כדי לבאר כיצד ליישם בו את ה"התבוננות המקוצרת". השלבים מפורטים מהעליון לתחתון: מאור האינסוף שלפני הצמצום, דרך הצמצום הראשון, ה"רשימו" והמשכת ה"קו". משם לרצון הקדום, עולם א"ק, ועולם האצילות בכללו: מהכתר (עתיק ואריך), דרך או"א (חכמה ובינה), ועד לזו"ן (מידות ודיבור). השלשלת ממשיכה דרך ה"פרסא" לעולמות בי"ע, עד לעולם העשייה שבו האור מתלבש ב "מלכות דמלכות דעשייה" המהווה את הגלגלים, המזלות, ארבעת היסודות וחיות הנבראים.

כל שלב מומחש במשלים (כגון הבניין או המעיין והנהר ) ומשלים מבניים (כגון "עשר חפירות"), המדגימים כיצד האור נשאר פשוט גם בתוך הכלים המגבילים. בסיום התהליך מתגלה כיצד הרצון העצמי הפשוט שבתחילת הכל שורה בפרט היותר אחרון, ובכך נשלמת מטרת ההתבוננות: איחוד כל פרטי המציאות במקורם האינסופי, בבחינת "נעוץ סופן בתחילתן"