תבנית:פתגם חסידי/223

המעשה הוא העיקר. נניח שרופא רושם תרופה לחולה, ולחולה יש את מיטב הכוונות ליטול את התרופה; יתירה מזו, הוא אפילו מטריח את עצמו להזמין אותה מהרוקח, מציב אותה מולו, ומביט עליה במשך זמן באהבה וממשיך להצהיר במשך כל היום שהוא מאמין ביעילותה של התרופה, ואולם, כל עוד הוא לא ייטול בפועל את התרופה כפי שרשם הרופא, כל הכוונות וההצהרות הטובות לא יביאו כל תועלת. לעומת זאת, גם אם אותו חולה יצהיר שהוא לא מאמין ביעילותה של התרופה אך אף על פי כן הוא נוטל אותה כפי שרשם הרופא - היא כן תועיל.

— ממכתב ה' כסלו תשכ"ה (מתורגם), כפר חב"ד 1873 עמוד 11