משחק קלפים

משחק בקלפים הוא תיאור כולל לעשרות סוגי משחק שונים, אותם נוהגים בדרך כלל לשחק כמשחק קבוצתי לצרכי פנאי ושעשוע, לפי כללי משחק קבועים מראש.

במקרים רבים, משחק הקלפים עלול להיות כרוך באיסורי תורה שונים, כגון הימור כספי במשחק 'פוקר', ומשחקים אחרים שהכרוך אחריהם חוטא בעוון ביטול תורה. לפי חלק מהפוסקים, מי שמשחק בקביעות בהימור במשחקי קלפים נכלל בגדר של 'המשחקים בקוביא' הפסולים לעדות.

בתוך משחקי הקלפים עצמם, ישנה אזהרה מיוחדת על קלפי ה'קוראטין' (קלפים עם מספרים צורות בצבעים אדום ושחור, ועליהם מצויירות דמויות שונות של עלי תלתן, מעויינים, יהלומים ולבבות, ודמויות של 'נסיך' 'מלכה' 'מלך' ו'ג'וקר').

גדולי ישראל מכל החוגים והעדות הזהירו באזהרה חמורה שלא לשחק בקלפים אלו, וכתבו על כך שהמשחק בקלפים הללו הוא עוון חמור.

בעשורים האחרונים יוצרו מאות סוגים של קלפי משחק חינוכיים על טהרת הקודש לילדים, כמו רביעיות בנושא שבת, חגים, ברכות ושמירת הלשון, וכן בנושאים חב"דיים על נשיאי חב"ד ודרכי החסידות בהוצאת צבאות ה'.

משחק הקארטין

על הפסוקים באזהרות שהזהירו את בני ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל: "והקללה . . ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא ידעתם", דייקו המפרשים ונתנו דוגמא לאיסור עבודה זרה שהאדם לא יודע ממנה, בדוגמת קלפי הקארטין, שמקורם בצורות עבודה זרה שהיו נוהגים לעבוד צורות אלו במנזר מסויים בהר מבודד, ואותם עובדי עבודה זרה רצו לגרום לעבודה זרה זו להתפשט, וציירו אותם על משחק קלפים כדי שכולם ימשמשו בצורות אלו ויעסקו בהם ויתחבבו עליהם. ואף שרוב המשחקים בקלפים אלו לא יודעים את מקורם של צורות עבודה זרה זו, עם זאת, הפסוק מזהיר מללכת גם אחרי 'אלוקים אחרים אשר לא ידעתם".

וזהו לשונו של שו"ת רב פעלים שציטט מספרים שונות אודות המשחק בקלפים:

שמעתי מפי נכדי כי בעוברו מצור לצידון, ראה כפר אחד על ראש ההר בנוי עליו כמו שלשים בתים, ואמרו לו כי אנשי הכפר הללו עובדים לצורות של . . קארטי"ן וכו' . . בקארטי"ן קליפות אחוזות מהסטרא אחרא, וכל מספר מורה על קליפה ידועה . . כי יש לאלו הקארט'ין בצורתם ובמניינם וצבעונם מינים ממינים שונים המורים על עבודות זרות הרבה, ושומר נפשו ירחק ממנו . . דהוא אבי אבות הטומאה . . על כן זה השחוק שמשחקין בזה . . לא תגע בו יד לשחק בו אפילו בחנם בלא מעות

— הבן איש חי, שו"ת רב פעלים חלק ל' אות ט"ו

בספר אור ישראל כינה בלשון דומה: "שחוק וקלות ראש של ד' אבות נזקין שהם אבי אבות הטומאה", והוא מפרט שבכל אחד מארבע קבוצות הקלפים יש תשעה מספרים, והמספר הוא בדווקא כפי שמופיע בילקוט חדש ערך כשפים שבימיהם שהיו עושים רפואה לניזוק מן השד בתשעה עצים, לפי שהשדים מתחברים יחד תשעה תשעה.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב בספר 'קדושת לוי', שבכל קלף ישנה טומאה גדולה, שהיא עד כדי כך גדולה עד שלא ראוי אפילו להזכיר אותה, ומסיים את דבריו שם: "דעו אחי ורעי, כמה מכשולות יש בשחוק הזה. אחת, שבודאי בעת הזאת נשכח ממנו יראת ה'. השנית, שבודאי נראה בעיני שהוא גזל. השלישי, שמטמאים את עצמם בקליפות אשר אין ראוי להביא תוך הפה".

בספר 'כתם פז' הוסיף וכתב, שעובדי העבודה זרה שיצרו את הקלפים הללו, היו חכמים גדולים בכוחות הטומאה והצורות שיצרו נעשו באופן כזה שישפיע על המשתמשים בהם, ואף שמי שמסתכל בצורה שכלית בלבד לא יודע ומבין בכך כלל, היודע כיצד פעולות כוחות הטומאה, רואה כיצד אפילו עצם הראיה של צורות אלו ובוודאי המשחק בהם - פועל ומשפיע על האדם, וזו סיבת המשיכה החזקה שיש לקלפים אלו דווקא, היות והם משפיעים ופועלים על האדם, ולכן צריך להיזהר במיוחד מהמשחק בקלפים, דווקא משום התועלת וההשפעה שלהם שגורמת להימשך אחריהם^{[דרוש מקור]}.

החפץ חיים כתב בספרו 'באור הלכה' על כך שבספרים הקדושים חכמי ישראל 'הרעישו על זה', ולכן פסק ש"השומר נפשו ירחק מזה".

בספר 'יסוד ושורש העבודה' כתב: "וכל איש הירא וחרד לדבר ה' ירחיק בניו מנעוריהם שלא יכירו כלל צורתם של הקליפות האלו, הקארטין (משחק הקלפים)". ובבני יששכר כתב שקלפי ה'קרטן' הם בגימטריא 'שטן', ואשר יש להתבונן בגודל האיסור והפגם הנעשה בנפש בקליפה זו שהומצאה בימי שליטת היוונים.

בשל החומרה של איסור המשחק בקלפים, היה נפוץ במזרח-אירופה משחק ה'קוויטלעך', שכלל 24 קלפים עם 12 זוגות מספרים זהים, כשבחפיסות המשחק היו קלפי מספרים בלבד במטרה להימנע מכל קלפים שיכילו צורות שירמזו לעבודה זרה וכדומה.

ההתייחסות החסידית

אף שהדבר מוסכם על כל גדולי ישראל שיש להתרחק ממשחק זה, בחוגי החסידים התייחסו למשחק בקלפים בחומרה מיוחדת.

בספר שבחי הבעש"ט מסופר שפעם הגיעו אליו יהודים עם ספר תורה, שבכל פעם שהיו קוראים בו היו נמצאים טעויות בספר, אף על פי שתיקונו אותו פעמים רבות, וברגע שהביט בספר ציווה לגנזו, מפני שספר זה נכתב מכסף שבעל פונדק קיבל עבור שהשכיר חדר למשחק קלפים, על כן לא יימצא לספר תורה זה תקנה עולמית.

בזכרונותיו של ר' מיכאל ליפסקר מתאר את התקופה של הקמת תלמוד תורה חב"ד במרוקו, שכאשר היה עובר ברחוב ורואה תלמידים שמשחקים בקלפים אלו במדריגות הבתים ובחצרות, היה ניגש אליהם, לוקח מידיהם את הקלפים וקורע אותם, וזאת אף שהיה מדובר לאחר שעת הלימודים, ואצל ילדים שכלל לא נמנו על עדת חסידי חב"ד אלא מאנשי הקהילה המקומית, ויתירה מכך, רבים מהם כלל לא למדו בתלמוד תורה אלא בבית הספר 'אליאנס' המקומי.

המשחק בקלפים היה סימן ההיכר לתיאור אדם שירד לשפל המדריגה.