עברית משנאית

שולחן ערוך הרב שנכתב בעברית של חז"ל ובלשון משנאית

לשון חז"ל או עברית משנאית (נקראת גם לשון חכמים) היא ניב של השפה העברית, שהגיע לשיא תפוצתו בקרב יהודים שחיו בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה. לשון חז"ל נחלקת לשני רבדים עיקריים: "לשון חכמים א'", שבה נכתבו המשנה והתוספתא, ו"לשון חכמים ב'", שבה נכתבו חלקים מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומדרשי ההלכה והאגדה.

הגדרתה בפרקי אבות ראש פרק ו

בפרקי אבות תחילת פרק ו מופיע הלשון: שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם.

במשנת רבותינו נשיאנו

רוב ככל שפת כתיבתם של רבותינו נשיאנו מבעל התניא והצמח צדק עד הרבי נהוגה בכתיבתם את ספריהם וחיבוריהם בשפה עברית משנאית.

ספר התניא כתיבתו בשפה העברית המשנאית לשון חז"ל וקצת גם בארמית