משתמש:שמואל חיים/אגרות קודש/מ"ג

במענה על הערותיו

א) מה שהעיר אמה שהובא במכ' אליו מכתובות (סז, א) לפום גמלא שיחנא ממרז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט,

הנה מאמר האחרון קאי באופן דהא דהמעיט הממעיט אין זה כלל מפני מעוט בכונת לבו לשמים, וכמו דמסיים ובלבד שיכון כו', אלא דקמ"ל - דשכרם שוה.

וע"כ היינו או שלא הי' ביכלתו להרבות (עי' ברכות ה, ב. דהובא מרז"ל זה אר"א דבכה על שלא למד כרצונו - לפי הקס"ד - וגם אמרו על ר"א - עירובין נד, ב - באהבתה תשגה תמיד. ובברכות יז, א. בפירש"י ד"ה ושמא: לא הי' לו לב פתוח כו') או שאין הרבוי בדבר זה ענין (וזהו קושיית תוד"ה ללמדך - שבועות טו, א. - דאין שייך שם ענין דאחד המרבה כו' כיון ששני תנאים הנ"ל אינם: דהרבוי שם מצוה וגם הי' ביכלתם להרבות. ומשני דאחד המרבה כו' ידעינן דאין להתפאר כו'),

משא"כ כשהמצוה ברבוי ויש ביכלתו, דאז לפום גמלא שיחנא וכו'. ופשוט.

ב) מה שהעיר דמרז"ל אין מזרזין אלא למזורזין הובא גם במכות (כג, א).

איברא דגם באוצר הפתגמים להרב היימאן ציין רק למכות ובמ"ר, והשמיט דאיתא בספרי נשא. ואיפכא מסתברא, דעיקר מקור המאמר הוא בספרי, אלא להיות שאין ספר הספרי מצוי כ"כ נסמן גם לבמ"ר. (ויל"ע בספרי הכללים בחלוק דספרי ומדרש רבה, לענין אין למדין מן האגדות - ירוש' פאה ב' ד' - ועייג"כ לקו"ת בי' ולא תשבית ס"ה. גם הספרי הוא לתנאים משא"כ המ"ר). ובמכות הובא מאמר זה

א) לשנוי. וידוע אשר לפעמים אורחא דש"ס לשנוי גם בכל דהו (עי' בס' כללי הש"ס),

ב) בענין דשב ואל תעשה,

ג) דלא כרבא - דהוא בתרא - ובפלוגתא דר"י ורבנן. משא"כ בספרי די"מ דלא פליגי - ע' במפרשי רש"י ר"פ צו, בפי' המלבי"ם פ' נשא ועוד -

וכיון דקאי בענינא צריך להודועי

א) האפשרות דיהי' השכר שוה אף שזה מרבה כו' יש להעיר מהמבואר בענין דר"א בן דורדייא (לקו"ת להאריז"ל תהלים ס' לב ויל"ע בלקו"ת ד"ה כי ביוה"ז הא' ס"ד ותקעו הא' ס"ב) וממ"ש בתו"א ד"ה חייב אינש.

ב) לכאורה י"ל דבקרבנות צ"ל המובחר שבמין שרוצה להביא (מנחות פג, ב) אבל אין חיוב ברבוי מספר הקרבנות - אף שמקבל שכר על הרבוי. - ורק ראי' וחגיגה שנאמר בהם כמתנת ידו צ"ל כפי עשרו (חגיגה ח, ב) - וכן יכול להביא עוף, אף שעשיר הוא (עי' לח"מ הל' מעה"ק פט"ז ה"ג) - וזהו דיוק יתור לשון הש"ס במנחות (קד, ב) מי דרכו כו' היינו שכן הוא הדרך, אבל אפשר להיות שעשיר ג"כ יביא מנחה - ובזה יש לפרש 1) כונת פירש"י במנחות (קי, א) ד"ה אחד המרבה שהוסיף תיבות "להביא קרבנות" היינו שמרבה במספר, ולא כבסוגיא דשבועות דקאי ברבוי באיכות. 2) יתור ל' רש"י בברכות (ה, ב) (יז, א) שכ' דאחד המרבה כו' בקרבנות נאמר, והיינו כי ל' אחד הממעיט משמע לרש"י דפי' דבידו להרבות ובכ"ז ממעיט. וכיון דבברכות קאי בת"ת, לכן מדגיש רש"י דבקרבנות - דוקא שנוי'. והטעם כנ"ל שאין חיוב כו', משא"כ ת"ת.

והא דהש"ס בברכות מביא ראי' מזה, היינו מהא דאם אין המעוט ממעט בכוונת לבו לשמים (ובת"ת אפשרי הוא רק אם אין ביכלתו, כמובן. דאם לאו, הרי עליו נאמר כי דבר ה' בזה - סנה' צט, א) הרי אחד המרבה כו' ובמילא בת"ת היכא דהמעיט מפני שלא הי' ביכלתו, הרי שכרו כזה המרבה. וק"ל.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל