יחיאל יעקב ויינברג
הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג (ידוע בכינוי בעל ה'שרידי אש', תרמ"ד–ד' שבט תשכ"ו) היה מרבני גרמניה בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השניה, הוגה דעות ופוסק מפורסם שעמד בראש בית המדרש לרבנים בברלין והשתייך לתנועת המוסר ולתנועת 'תורה עם דרך ארץ' של רבני גרמניה מייסודו של הרש"ר הירש.
קורות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בצ'חנוביץ בסביבות תרמ"ד-תרמ"ה, וכנער למד אצל רב העיירה הרב אליהו ברוך קמאי, שלימים כיהן כראש ישיבת מיר, ובהמשך נשלח ללמוד בישיבת מיר, ובישיבת סלובודקה והפך לתלמיד קרוב של הרב נתן צבי פינקל 'הסבא מסלובודקה' ודמויות בולטות נוספות של תנועת המוסר.
בשנת תרס"ו מונה לשמש כרב העיירה פילווישקי שבליטא, ובאותה שנה גם שידך אותו רבו הרב פינקל עם בתו של הרב ששימש קודם לכן בעיירה, מרת אסתר בת ר' יעקב מאיר לווין, אך השידוך לא עלה יפה וכעבור תקופה קצרה הם התגרשו.
בזמן מלחמת העולם הראשונה בעקבות צורך בטיפול רפואי עזב את ליטא והתיישב בגרמניה, ובתקופה זו למד לימודים כלליים באוניברסיטאות הנחשבות בגרמניה, ובשנת תרפ"ג קיבל תואר דוקטור בעקבות עבודתו על התרגום הסורי לתנ"ך, ה'פשיטתא'.
בשנת תרפ"ד מונה עמד בראש בית המדרש לרבנים בברלין ושימש בתפקיד זה במשך ארבע עשרה שנים עד פרעות ליל הבדולח בשנת תרצ"ח שהובילו לסגירתו.
בתקופה זו התקרב לתנועת 'תורה עם דרך ארץ' מבית מדרשו של הרש"ר הירש, ושילב בתורתו ובהגותו את האסכולה הזו יחד עם האסכולה הליטאית של תנועת המוסר ממנה הגיע.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גורש בידי הנאצים לפולין בשל העובדה שהחזיק באזרחות רוסית, נשלח בהמשך לגטו קובנה, ולאחר מכן הועבר לגטו ורשה, ושם מונה על ידי רבני ורשה לנשיא אגודת הרבנים הכללית, ולאחר מכן לנשיא אגודת רבני פולין, ולצד זאת קיים קשרים קרובים עם אנשי הג'וינט וניהל את העניינים הכספיים של הגטו. לקראת סיום המלחמה הועבר למחנה העבודה וירצבורג שבגרמניה, שם שהה עד לסיום המלחמה.
לאחר סיום המלחמה בשל מצבו הבריאותי הרעוע נשלח לבית רפואה בנירנברג בו עבר טיפולים שונים במשך תשעה חודשים, ולאחר מכן עבר בהשפעת תלמידו לשווייץ ונותר ללמד שם בישיבת "עץ חיים", במשך עשרים שנה, כשבמשך כל השנים הללו הוא דוחה הצעות של משרות תורניות שונות שהוצעו לו.
בין חסידי חב"ד שעמדו עמו בקשר במשך שנות מגוריו בשוויץ, היה הרב גרשון מענדל גרליק, שליח הרבי באיטליה. מתלמידיו בשוויץ היה הרב דוד הלר שכיהן כראש קהילה בלוגאנו, ובנו שהתקרב לחסידות הינו הרב יוסף אברהם הלר, ראש הכולל אברכים שע"י מזכירות הרבי.
בתקופת מגוריו בשוויץ, עמל על הוצאה לאור של כתביו, ובראשם ספר השו"ת שלו 'שרידי אש', שהקנה לו פרסום רב והוא נקרא על שמו.
על אף שסבל ממחלות שונות לאורך כל חייו, האריך ימים עד גיל 82 ונפטר בשוויץ בד' בשבט תשכ"ו.
כאשר הגיע ארונו לארץ הקודש, אנשי תנועת 'המזרחי' מתלמידיו שהיו קרובים אליו, ביקשו שייטמן בבית העלמין סנהדריה שבירושלים, אולם על פי ציוויו של ראש ישיבת חברון הרב יחזקאל סרנא[1] הסיטו בחורים תלמידי ישיבת חברון את מהלך הלוויה והובילו את המיטה לעבר בית העלמין הר המנוחות, והוא נטמן בחלקה אותה רכש הרב סרנא עבור עצמו, בטענה כי על המנוח להיטמן בקרבה לגדולי תורה.
לכתביו של הרב ויינברג השפעה רבה בעולם התורני, בין השאר בשל העובדה שמאמריו ופסיקותיו התאפיינו בחדשנות מחשבתית ותפיסתית, כשלצד זאת הוא נחשב דמות מקובלת שניתן להסתמך עליה.
הרבי ובעל ה'שרידי אש'[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתקופת מגוריו בברלין, נפגש הרבי עם הרב ויינברג וקיבל ממנו סמיכה לרבנות.
תלמידו של הרב ויינברג, הרב אברהם אבא ויינגורט, סיפר שהרבי הגיע אל הרב ויינברג וביקש לעבור מיידית את מבחני הסמיכה, שכן תעודת הסמיכה הקנתה זכות כניסה לספריה מסויימת שהרבי רצה לבקר בה. הרב ויינברג סירב לבחון את הרבי מיידית, כיון שהליך הסמיכה אצלו דרש הכנות רבות ולימודים מקיפים. הרבי רצה לדלג על ההכנות הנדרשות והציע לרב ויינברג שינקוב בשם של ספר תורני כל שהוא, ובתוך עשרים וארבע שעות יגיע הרבי להיבחן אצלו על תוכנו של כל הספר.
הרב ויינברג נתן לרבי את אחד מספריו שלו שיצא לאור זמן קצר לפני כן, ואכן הרבי נבחן עליו לאחר יום וקיבל את תעודת הסמיכה[2].
ברשימותיו האישיות של הרבי מצויה רשימה של הערות שכתב לעצמו על 'קונטרס פינוי עצמות מתים' שכתב הרב ויינברג[3].
הרב ברוך לייזרובסקי ששימש כאב"ד פילדלפיה וקודם לכן כיהן כאב בית דין במינכן סיפר שבשעה שנסע לארצות הברית בא להיפרד מהרב ויינברג והוא אמר לו: "אתם נוסעים לאמריקה, שם נמצא הרבי מליובאוויטש, השתדלו לראות ולשמוע אותו ככל שתוכלו, הוא האדם הגדול בישראל"[4].
ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שו"ת שרידי אש, 4 כרכים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"א-תשכ"ט
- חידושי בעל שרידי אש על הש"ס, בהוצאת הרב אברהם אבא וינגורט, ירושלים, תשנ"ח
- לפרקים, מהדורת בילגוריי תרצ"ו, באתר HebrewBooks.org. מהדורה שלישית מורחבת יצא על ידי "הוועד להוצאת כתבי הרב", ירושלים תשס"ב. בספר מופיע תיאור תולדות בעלי המוסר, בשילוב דברי הגות על ההווה
- כתבי רבי יחיאל יעקב ווינברג חלק א' - בענייני הלכה • חלק ב' - מאמרים נאומים ודיבורים. פרופסור מלך שפירא, סקרנטון תשנ"ח
מחקרים בתלמוד, ספר ראשון (רובו בהלכות נזיקין, בהוצאת בית המדרש לרבנים בברלין, תרצ"ז/תרח"ץ, באתר HebrewBooks.
- הגדה של פסח - על פי כתביו, בהוצאת תלמידו הרב אברהם אבא וינגורט
- מועדי ישראל - על פי כתביו, בעריכת וביאור הרב אברהם אבא וינגורט
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ שהיה ידיד קרוב של הרב וינברג.
- ↑ שנים ראשונות, עמ' 330.
- ↑ ביאור בהערות כ"ק אדמו"ר על קונטרס פינוי עצמות מתים, קובץ הערות התמימים של הישיבה שעל יד האוהל, י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 48.
- ↑ שבועון כפר חב"ד גליון 1985 עמוד 19.