יגאל אלון
יגאל אלון (ד' בחשוון תרע"ט - י"ב באדר תש"מ) היה פוליטיקאי ואיש צבא ישראלי ששימש כראש הממשלה במשך תשעה עשר יום. כיהן כשר בממשלות ישראל, סגן ראש הממשלה וכ"אלוף" בצה"ל.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בד' בחשוון תרע"ט לראובן וחיה פייקוביץ' בישוב מסחה (כפר תבור).
בגיל צעיר הצטרף למחתרת ההגנה שפעלה נגד הבריטים, שם שירת כלוחם בפלמ"ח[1], במשך השנים התקדם מאוד במחתרת, עד שמונה למפקד הפלמ"ח.
עם הקמת צה"ל והמדינה, הוא הוכתר לדרגת "אלוף" בצה"ל, ופיקד על מספר מבצעים במלחמת השחרור. כמו כן היה ממפקדי מבצע אלטלנה.
בעת שירותו בצבא, כשניתנה ההוראה לכל אלופי צה"ל
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין לעברת את שמם, שינה את שם משפחתו מפייקוביץ' לאלון.
קריירה פוליטית[עריכה | עריכת קוד מקור]
אלון נבחר לראשונה לכנסת השלישית מטעם "אחדות העבודה". לאחר תחילת כהונת הכנסת הרביעית פרש מהכנסת, כדי ללמוד באוניברסיטה בארצות הברית.
שנה לאחר מכן, בשנת תשכ"א חזר לכנסת ומונה לכהן כשר העבודה בממשלה. בהמשך איחד את מפלגתו - אחדות העבודה עם מפלגת מפא"י ויצר את "המערך". כשהוא ממשיך לכהן כשר העבודה, תפקיד בו כיהן עד שנת תשכ"ח.
לפני מלחמת ששת הימים הוצע למנות את אלון לתפקיד שר הביטחון, אך לבסוף מונה לתפקיד משה דיין, כשאלון במקביל היה לאחד מחברי הועדה המייעצת לראש הממשלה. אלון היה מאלה שטענו שיש לכבוש את העיר העתיקה במהירות האפשרית. לימים טען אלון, שהייתה אפשרות לקצר את המלחמה ואף על פי כן להגיע להישגים טובים יותר.
לאחר המלחמה, תמך בהתיישבות בירושלים, והעלה מספר הצעות להחלת החוק הישראלי על השטחים ששוחררו מידי הערבים. בנוסף, עבר להתגורר ברובע היהודי בעיר העתיקה.
תכנית אלון[עריכה | עריכת קוד מקור]
אלון היה לפוליטיקאי הראשון שהציג תכנית לחלוקת ארץ ישראל, מיד לאחר המלחמה. במסגרת התכנית, יישארו ירושלים, גוש עציון ובקעת הירדן בידיים יהודיות, ושאר השטחים יוחזרו לירדן או שתוקם בהם אוטונומיה פלסטינית.
על פי תכנית אלון, גבולה המזרחי של מדינת ישראל יעבור בנהר הירדן, ימשיך דרך מרכזו של ים המלח ולאורך הגבול באזור הערבה. באזור העיר יריחו תיסוג ישראל מרצועה צרה שתקשר בין ממלכת ירדן לבין הרי השומרון. על גב ההר תהיה מערכת כבישים, שתאפשר לישראלים לעבור דרומה ממזרח השומרון לכיוון ירושלים וים המלח.
רובם המוחלט של שטחי יהודה ושומרון, חבל עזה וסיני יינתנו לתושבים הערבים של האזור. לישראל יסופחו בקעת הירדן וחלקם המזרחי של הרי יהודה ושומרון. הגבול יגיע עד חברון. בנוסף, ישראל תשמור ברשותה אזורים נוספים בעלי חשיבות ביטחונית, כגון ההרים שסביב פרוזדור ירושלים (אזור גוש עציון, הרי בנימין ומזרח ירושלים), דרום רצועת עזה וחלקים מסיני.
תכנית אלון הציעה לאפשר לתושבי השטחים המשוחררים לבחור אם לכונן מדינה עצמאית או להצטרף מחדש לירדן.
אמנם התכנית לא התקבלה, אך הייתה לה השפעה על עתיד ההתיישבות. כך לדוגמא, כשהחלה הקמת הישובים היהודיים ("ההתנחלויות") ביהודה ושומרון, מוקמו רובם בשטחים שהיו אמורים להישאר בידיים יהודיות במסגרת תכנית אלון.
קשריו עם חב"ד בתפקיד שר הקליטה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשכ"ח מונה אלון לתפקיד שר הקליטה וסגן ראש הממשלה, וסייע להקמת ישובים יהודיים בשטחים שיועדו ליהודים בתכניתו, כך עזר להקמת היישוב היהודי בחברון.
בשנת תשכ"ח פנה אלון אל הרבי, בבקשה להקים יישוב חב"די בחברון. הרבי השיב לו כי על אף שלחב"ד יש נכסים בחברון, הרי שבסופו של דבר לא יישבו אותם בחברון עצמה, אלא מחוצה לה, ולכן אינו רוצה בכך[2].
בשנת תשכ"ט, הוחלט בממשלה שלא לאפשר יותר לחסידי חב"ד לקלוט עולים חדשים. דבר זה נעשה בעת עליית יהודי גרוזיה לארץ. הרבי הורה לעסקני חב"ד לדרוש שחב"ד תהיה זאת שתקלוט את העולים. סגנו של אלון במשרד הקליטה, מר אריה (לובה) אליאב התנגד בתוקף לעניין, וזעם על כך שחב"ד כביכול מתערבים בענייני משרדו. הרבי שלח את הרב בנימין גורודצקי לארץ, כדי שישוחח על העניין עם שרים ופקידים. הרב גורודצקי נפגש עם הפרזידנט שז"ר והודיע לו, שבמקרה והעולים לא ישוכנו לצד חסידי חב"ד הרבי ידאג שהעלייה מגרוזיה תופנה לארצות הברית ולאירופה. המסר הועבר לאלון ולאליאב, שדנו עם חסידי חב"ד, וסיפרו להם על שכונת העולים המוקמת בקרית מלאכי. החסידים הציעו שבמקום ישוכנו לצד העולים גם משפחות חסידיות. אלון התרצה, וכך הוקמה שכונת נחלת הר חב"ד[3].
ראש ממשלה במשך 19 ימים[עריכה | עריכת קוד מקור]
עם פטירתו של ראש הממשלה לוי אשכול, בשנת תשכ"ט, מונה אלון כממלא מקומו הזמני.
בציבור הייתה ציפייה שאחד משתי היריבים: אלון ומשה דיין יתמנה לראש ממשלה. אך אלון, שלא הצליח לצבור מספיק כוח פוליטי בתוככי מפלגתו, לא נבחר לבסוף לתפקיד, אותו תפסה גולדה מאיר, שמונתה רשמית תשעה עשר יום לאחר מינויו של אלון.
מלחמת יום כיפור והצעת הרבי לכבוש את דמשק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בממשלתה של מאיר מונה אלון לתפקיד שר החינוך ושמר על התואר סגן ראש ממשלה.
אלון היה ממקבלי ההחלטות בעת מלחמת יום הכיפורים.
שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה טען אלון שאין צורך בכיבוש דמשק, כמו שהציע הרבי. ופגיעה במטרות בתוך העיר בלבד כבר תרכך את ההתנגדות הסורית. שבוע לאחר הדיון, בהתוועדות שמחת תורה אמר הרבי שיש לכבוש את דמשק, ולא לפגוע במטרות בלבד[4].
קשריו עם חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפורים קטן תש"ל כתב הרבי מכתב ליגאל אלון, אז שר החינוך וסגן רה"מ. הרבי מאשר את קבלת מכתבו של אלון מג' אדר א' תש"ל שכלל ברכות ואיחולים בקשר לי' שבט - שנת העשרים, וכן מציין שהייתה לו קורת רוח מיוחדת כשקרא את דברי הערכתו של אלון לפעולות אנשי חב"ד בהפצת התורה והיהדות.[5]
סוף ימיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר התפטרותה של גולדה מאיר, בשנת תשל"ד שוב ניסה אלון להיבחר לתפקיד ראש הממשלה, אך ותיקי המערך בחרו ביצחק רבין לתפקיד, והוא נעמד לצידו, בממשלתו של רבין הוא מונה לכהן כשר החוץ.
לאחר עליית מנחם בגין לשלטון בשנת תשל"ז, נותר המערך באפוזיציה, ואלון היה לחבר כנסת רגיל. אלון התמודד מול שמעון פרס על תפקיד מועמד המערך לראשות הממשלה בבחירות הבאות, אך בעת הכנות לועידת המפלגה, בהם היו אמורות להיערך הבחירות, הוא נפטר, ביום י"ב באדר תש"מ כתוצאה מדום לב פתאומי, הוא נקבר במקום מגוריו בקיבוץ גינוסר.
| הקודם: לוי אשכול |
ראש ממשלת ישראל (בפועל) כ-19 ימים בשנת תשי"ט |
הבא: גולדה מאיר |
| ראשי ממשלות ישראל | |
|---|---|
| |
| (לפי סדר האל"ף בי"ת) |
הערות שוליים
- ↑ פלוגות המחץ, הזרוע הצבאית של ההגנה
- ↑ כמו שאכן קרה, בהקמת קריית ארבע, מפי קונסול ישראל לעניינים יהודיים בניו יורק צבי כספי, שהעביר את הבקשה לרבי
- ↑ נחלה מהרבי: סקירה מרתקת לרגל יובל להקמתה
• ארבעים ושש שנה לנחל'ה: הסיפורים נחשפים 
- ↑ הפרוטוקולים מאשרים: הקטסטרופה יכולה הייתה להימנע
- ↑ אג"ק חלק כו, עמ' שלג.