שמעון בן-ציון אייזנבך
הרב שמעון בן-ציון אייזנבך (י"ז באב תר"ע - פסח שני תש"ח) היה מחשובי אנ"ש בשכונת מאה שערים ובית ישראל בירושלים. נהרג על קידוש השם מפגז ירדני במלחמת העצמאות.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בירושלים לאביו הרב משה יהושע ולאמו מרת יענטל בי"ז באב תר"ע. נשא את מרת חנה רעכיל בת ר' צבי הירש ופעשא הדסה (בתו של זאב דב סלונים) הלפרין. לאחר נישואיו עבר להתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, ועבד לפרנסתו במועצה הדתית בעיר כאחראי שכונתי על התרומות ומעשרות וכשוחט. האדמו"ר רבי אהרון מבעלז היה נוהג להשתמש רק בשחיטתו המהודרת. הוא היה מפורסם כבעל תפילה מיוחד ואיש ירא שמים.
מספר פעמים במהלך אותה שנה רמז כביכול על פטירתו הקרובה. בי"ז בכסלו אותה שנה, לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל אמר כי "הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל". בערב פסח איחל לאביו את האיחול הרגיל "שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים" ומיד אחר כך הוסיף "בפסח שני" - יום פטירתו.
עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת תש"ח נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה.
בי"ד באייר - פסח שני שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה החשמל ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר.
בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא את החללים הרבים לקבר ישראל, כפי שחשש בחייו, וקברו אותו יחד עם חללים נוספים בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום שכונת גבעת רם). כעבור מספר שנים כשהקימו את בית העלמין בהר המנוחות אנשי החברא קדישא העבירו את החללים לקבר עולמים, ונרתעו למראהו: גופו של הרב שמעון היה שלם כביום פטירתו.
שנים רבות אחרי פטירתו פגש בנו, הרב צבי אייזנבך לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונה: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו"[1].
כאשר נולד לחתנו הרב משה אהרן ברוורמן, בן, הוא שאל את הרבי האם יש בעיה לקרוא לבן על שם ר' שמעון בן ציון, מכיוון שהוא נפטר בגיל צעיר. הרבי השיב על כך:"כנראה כוונתו למה שכתוב בצוואת רבי יהודה החסיד, ויש לחלק". בעקבות המענה קרא הרב ברוומן לבנו בשם זה ללא חשש[2].
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחרי פטירתו הותיר אחריו ארבעה בנים וארבע בנות.
- ילדיו
- הרב יצחק צבי אייזנבך
- הרב שלום לייב אייזנבך - משפיע בקהילת חב"ד במונטריאול
- הרב חנניה יוסף אייזנבך - מעורכי האנציקלופדיה התלמודית, וראש ישיבות תומכי תמימים קריית גת תומכי תמימים בני ברק בעברו.
- הרב אברהם אייזנבך, ירושלים
