שויתי ה' לנגדי תמיד
הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד"[1] הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני ה'. שאין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, וכאשר ישים האדם אל לבו שהמלך הגדול, מלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשהו, יגיע אליו ההכנעה והיראה בפחד ה' ובושתו ממנו תמיד, וגם ישוב בתשובה שלימה על כל עוונותיו.
ביאור[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מידת ההשתוות |
שם ה' בפסוק הוא שם הוי"ה, ("שויתי הוי"ה לנגדי תמיד"), שענין שם הוי"ה הוא שהקב"ה מהווה תמיד את עולמו באין ערוך מאין ליש. ועל ידי ההתבוננות בדרגה זו יכול להגיע לעבודת התשובה.
בבתי כנסת רבים נוהגים לכתוב משפט זה על העמוד של החזן, או על ארון הקודש, אך בחב"ד לא נהגו כך. ההסבר לכך הוא כיון שבחב"ד מחנכים לפנימיות ובמילא הדרישה היא שהאדם יעבוד בהתבוננות עד שאכן ירגיש איך שהוי' לנגדו ולא להסתפק בכתיבה חיצונית על העמוד של החזן[2].
הבעל שם טוב הצביע על משמעות נוספת בפסוק זה: כאשר ה' לנגדו של האדם, הכל נעשה אצלו בהשתוות גמורה (שיויתי מלשון השתוות), ואין אצלו חילוק אם משבחים אותו או מבזים אותו, אם אוכל מעכל ערב או שאינו כזה, וכיוצא בזה, כי חש שהכל הוא משמים[3]. לאור פירוש זה, מבאר הרבי באופן נוסף: יש לפעול שתהיה השתוות בשם הוי"ה, וזאת על ידי שממשיכים את דרגת שם הוי"ה שלמעלה מהתחלקות גם בדרגות (בשם הוי"ה) בהם שייכת התחלקות[4].
להרחבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות השכמת הבוקר, סעיף ה'.
- היום יום ה' תשרי.