שלום מרוזוב: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת [[תרפ"ד]] כאשר שלום היה בן שנה, ר' חאניע ומשפחתו עברו יחד עם הרבי ל[[לניניגרד]], שם גדל וחונך ר' שלום בד' אמותיו של [[הרבי הריי"צ]]. לאחר מאסרו של האב בשנת [[תרפ"ז]] המשפחה עברה ל[[נעוול]]. ב[[תרפ"ט]] ר' חאניע שוחרר לפני הזמן הקצוב, נסע לנעוול וב[[תרצ"א]] התיישב בלנינגרד. בחורף [[תרצ"ח]], בהיותו בן 15, ר' שלום ישב לילה אחד עם אביו הדגול והם עסקו בתורה. בשלוש לפנות בוקר, נכנסו הביתה הרשעים הקומנסטים ולקחו את האב. כעבור שנים נודע בוודאות שר' חאניע נורה למוות.

ר' שלום הוכר עד מהרה כאחד העילויים הגדולים בישיבת ליובאוויטש ב[[ברוקלין]], כבעל כשרונות גאוניים ותלמיד חכם עצום, וכעובד השם בדרך [[חב"ד]]. בשנת [[תשי"ז]] התחתן עם מרת דבורה גליק. בשנת [[תשל"ד]] מונה על ידי [[הרבי]] ור' [[שמריהו גוראריה]] ל[[ראש ישיבה]] ו[[משפיע]] בישיבת "[[תומכי תמימים המרכזית]].  

הוא שקד על תלמודו יומם ולילה, ושום דבר לא היה קיים בעולמו מלבד לימוד התורה. רבני חב"ד ופוסקים מכל העולם היו שואלים אותו את השאלות הקשות שלהם והוא היה עונה להם בענוות חן ובצניעות גדולה. {{ציטוטון|אפשר אולי לומר כך... אבל הרי מצד שני...}} – זה היה הסגנון העמוק של ר' שלום בעת שהיה מדבר בלימוד, תוך מנענע קלות את כל גופו. בנוסף לכך, היה עובד השם מסוג אחר. הוא התפלל שעות ארוכות בכל יום, הידר במצוות במידה בלתי מצויה והיה יהודי ירא-שמים כחד מקמאי.