משה פיינשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

סבת אביו של הרב פיינשטיין, מרת רחל, הייתה ילידת העיר ליאזני, עירו של [[אדמו"ר הזקן]]. בילדותה התגלו אצלה כישרונות נדירים ואהבה גדולה ללימוד [[תורה]]. אביה פנה ל[[אדמו"ר הזקן]] והוא המליץ להכניס אותה ב'חדר' בצד, ללמוד יחד עם הילדים. באותו 'חדר' למד באותה תקופה גם [[אדמו"ר הצמח צדק]] שהיה אז ילד.

הרב פיינשטיין השתתף ב[[התוועדות]] חסידית שנערכה בביתו של ר' [[ניסן טלושניק]] ביום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תרצ"ד]]{{הערת שוליים|"זכרון לבני ישראל" - זכרונותיו של ר' [[ישראל ג'ייקובסון]] - ע' קצ"ז-ח'}}. כש[[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]] הגיעו לארצות הברית, נפגש הרב פיינשטיין עם הרבי, במסגרת חברת "[[עדינו]]" שהרב פיינשטיין אף מסר בה שיעור תורני לתלמידי הישיבות. בהמשך גם החלו להתכתב במגוון נושאים, ביניהם הנושא שנידון באותה תקופה בין גדולי ישראל; האם מותר ל[[יהודי]] לעלות באמצע שבוע על אוניה ישראלית שהפלגתה תמשיך ב[[שבת]]. הרבי שדעתו הייתה שאין לנסוע בכזו אוניה, פונה באחד ממכתביו ומבקש מהרב פיינשטיין שאגודת הרבנים תתערב בנושא{{הערת שוליים|ממכתב ב[[י"ד במנחם אב]] שנת [[תשט"ז]]. מודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] אגרת ד'תרכד}}. באחד ממכתביהם שאל הרב פיינשטיין את הרבי על כך שישנם רבנים ליטאים הטוענים שאין חיוב ללמוד [[פנימיות התורה]]. הרבי ענה לו שזהו היפך דעתו של [[הגאון מווילנא]] עצמו ועוד{{הערת שוליים|וכך כתב לו הרבי ""זהו היפך דעת הגר"א (פירוש משלי ה,יח. ז,יב. ד,כב. ובעיקר כ, ט. פירוש (הגר"א) להיכלות פקודי יז. ותקוני זוהר קז, ג) ועוד בכ"מ. היפך דעת הרב [[חיים ויטאל]] (בהקדמתו ל"שער ההקדמות"). היפך דעת [[רבינו הזקן]], ועוד. על פי תורה - בדיני ממונות צריך לשאול רב הבקי בדיני ממונות ועוסק בהם. בדיני איסור והיתר - רב העוסק בדינים אלה, (שלכן הלכה כרב באיסורי וכשמואל בממוני) - שמזה מובן, שבהנוגע לפנימיות התורה - הלכה כאלה היודעים בזה".}}.

 

בשנת [[תשכ"ט]] דיבר הרבי נגד עזיבת שכונות יהודיות ומכירת בתים לגויים. הרב פיינשטיין הוציא מכתב בו מודיע שהוא מצטרף לדברי הרבי{{הערת שוליים|המכתב מ[[כ"ה באייר]] הודפס בירחון ה"הפרדס" מ[[חודש סיוון]] [[תשכ"ט]]: {{ציטוטון|כ"ה באייר: "הנה ראיתי את מאמרו בהלכה למעשה של הגאון הצדיק האדמו"ר מליובאוויטש מורנו הרב מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א, בדבר עזיבת שכונה יהודית ואלו הגורמים לזה במכירת בתיהם בשביל חשש פחד רחוק . . שלכן פשוט וברור שהוא דבר איסור, ויפה כתב הגאון הצדיק האדמו"ר מליובאוויטש בכל דבריו, ואין מה להוסיף ומה לגרוע ואני מסכים אתו, וברוב דבריו אלמלא כתב הוא הייתי כותב

ב[[ראש חודש]] [[ניסן]] שנת [[תשל"ד]] הגיע הרב פיינשטיין לביקור אצל הרבי והוא נכנס ל[[יחידות]] ושהה שם, יחד עם עוזרו האישי הרב [[שמחה עלברג]], במשך כשעה. ביציאתו סיפר למקורביו על התפעלותו מהעמקות התורנית של הרבי ואף סיפר שהם שוחחו, בין היתר, בעניין ההלכה ש"[[חתן]] [[פטור]] מ[[קריאת שמע]]". הרב עלברג סיפור ל[[שבועון כפר חב"ד]] על היחסים והקשרים הטובים של הרב פיינשטיין עם חב"ד ועל הידידות הגדולה שלו לרבי"{{הערת שוליים|[[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 149.}}.

בשנת [[תשל"ד]] עסק הרבי רבות בנושא תיקון [[חוק מיהו יהודי]]. בעקבות כך הוציא הרב פיינשטיין מכתב בו הוא דורש מהנהלת המפד"ל שלא יסכימו לפשרות ותיקונים שונים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה{{הערת שוליים|מכתבו מיום [[ג' באדר]] [[תשל"ד]] וכך הוא כותב {{ציטוטון|לא להסכים להצעות פשרה לתיקונים מזויפים ולניסוחים מסורבלים . . קיים רק פתרון יחידי גיור כהלכה!}}}}. בשנת [[תשל"ה]] שלח אליו הרבי משלחת של למדנים חסידי חב"ד שעלו מ[[רוסיה]]. הרבי ביקש מהמשלחת שיתארו בפניו את מצב ההתבוללות הקשה ברוסיה ולכן שאגודת הרבנים, שהוא עמד בראשה באותה תקופה, תפעל בנושא תיקון החוק. הרבנים באגודה קיבלו את הדברים והרב פיינשטיין אמר, בשם האגודה, שדעתו בנושא היא כדעת הרבי והבטיח שאגודת הרבנים תעשה כל שביכולתה למען תיקון החוק{{הערת שוליים|בשם ר' ליפא קליין ([[קריית מלאכי]]) שהיה במשלחת. מתוך זכרונותיו שפורסמו ב[[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 868.}}. הפגישה והתרשמויות ממנה דווח בהרחבה בירחון 'הפרד"ס' מאותה תקופה{{הערת שוליים|ב[[חודש כסלו]] שנת [[תשל"ה]] דיווח הירחון: {{ציטוטון|קבלת פנים מרשימה מאד ניתנה מטעם "אגודת הרבנים" לקבוצת עולים . . שבאו להסתופף בימי החגים אצל האדמו"ר מליובאוויטש. נשיא אגודת הרבנים הגאון רבי משה פיינשטיין יחד עם חבורה גדולה של רבנים, השתתפו בקבלת פנים . . העולים קבוצה מגוונת של גיל שונה עשו רושם עמוק מאד על החברים הנאספים . . נמצאים ביניהם גם לומדים גדולים . . כולם כאחד מאוחדים . . באידיאל של [[מסירות נפש]] . . במשך שעות אחדות ישבו הרבנים הנאספים כמרותקים למקומותיהם והקשיבו קשב רב לדבריהם של העולים . . השיא והמוסר השכל של כל נאומיהם היה, שבמסירות נפש אפשר לחולל ולפעול גדולות ונצורות. עדים לכך הם בעצמם . . שלמרות כל החשכות והדכאון.. הם הצליחו לחנך את ילדיהם לדרגת בני תורה. ועובדה זו הוכחה בו במקום, בערך עשרה בחורים צעירים וילדים רבים התישבו כבגורן וענו לשאלותיהם של הרבנים על השגותיהם ב[[גמרא]] ותוספות. אחדים מהם הפליאו את השומעים בשננם בעל פה עמודים שלמים של מסכתות שונות עם המפרשים . . במיוחד מרשימה היתה דרישת העולים, שהיהדות האמריקאית תגייס את כל כוחותיה להלחם נגד החוק של "מיהו יהודי". הרב משה פיינשטיין הביע באופן נמרץ את הזדהותה של אגודת הרבנים עם המלחמה המנוהלת על ידי האדמו"ר מליובאוויטש לזעזע את החוק הנוכחי של מיהו יהודי . . אגב - באותה פגישה עם עולי רוסיה השתתף גם הרה"ח הנודע בעל מסירות הנפש ר' יעקב נוטיק מנחלת הר חב"ד בארה"ק. הגר"מ שאל אותו: "איך הצלחתם לחיות כיהודים חרדים ולגדל דורי דורות של זרע ברך ה' העוסקים בתורה ובמצוות, כאשר כל שאר החוגים לא הצליחו לעמוד בנסיון הקשה"? ור' יעקב נוטיק השיב: "וכי היתה לנו ברירה? הרי אנחנו יהודים ואיך אפשר אחרת"?! הגר"מ זצ"ל התפעל מאד מהתשובה התמימה.}}}}. לאחר זמן לא רב יזם הרב פיינשטיין כנס גדול של בורו פארק, בו הביעו הרבנים את מחאתם על החוק ודרישתם לתיקונו. מאוחר יותר כתב הרב פיינשטיין שני מכתב באחד מהם הוא תוקף בחריפות את המתנגדים לתיקון החוק{{הערת שוליים|מכתב מ[[י"ד בשבט]] [[תשל"ה]]: {{ציטוטון|הנה החטא היותר גדול של ביזוי גדולי תורה וחכמיה ומנהיגיה . . בזמן האחרון התחילו אלו שחושבים עצמם לשומרי תורה ולמאמינים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, גם כן לבזות את גדולי התורה . . שמהן צריכים ללמוד ומבזין וממאסין אותם. שלענין זה יש חומר בביזוי תלמיד חכם שבדורנו מתלמידי חכמים קדושי עליון מדורות עברו, שזה עושה שלא ילמדו מהם שהוא נבלה גדולה מאין כמוהו לעשות עלילה במזיד בבזיון תלמידי חכמים גדולים . . ובכלל זה הוא גם מה שביזו מי שהם גם את הרבי מליובאוויטש שליט"א, כדי לזלזל במעשיו הגדולים ולזלזל בשאלת "מיהו יהודי" להכניס גוים בכלל ישראל, שהנבלה גדולה וגרועה ביותר, בנוסף על האיסור דביזוי תלמיד חכם}}.}} ובשני הוא דורש לתקן את נוסח החוק ולהוסיף את המילה "כהלכה"{{הערת שוליים|את מכתבו השני כתב בשנת [[תשמ"ג]].}}.

גם בענייניו הפרטיים קיבל הרב פיינשטיין מהרבי. ב[[פורים]] שנת [[תשל"ו]] דיבר הרבי שגל נער מגיל [[בר מצווה]] שיתחיל להניח גם תפילין של רבינו תם. הרב שפיצר, שהיה לו קשר קודם עם הרב פיינשטיין, החליט לגשת אליו ולדבר איתו בנושא. הרב פיינשטיין התעניין בדברי הרבי ואמר לו שאכן עד גיל שמונה עשרה הוא הניח תפילין דררבינו-תם ומסיבות שונות הפסיק להניחן. כעת, לאחר ששמע את דברי  הוא הרבי, הוא מעוניין להתחיל להניחן שוב בתנאי שהרבי יבחר את הסופר שיכתוב את התפילין ושיהיה בכתב ה"בית יוסף". כששמע על כך הרבי, ביקש באמצעות מזכירו הרב [[חיים אייזיק חודקוב]], שהסופר ר' אליעזר זירקינד יגש למחרת לביתו של הרב פיינשטיין ולראות באילו תפילין הוא בדיוק מעוניין. הרב פיינשטיין הנחה אותו לגבי הפרשיות וביקש ממנו שהוא רוצה לראות את הפרשיות לפני שמכניסים אותם ל'בתים'{{הערת שוליים|[[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 252 מאת חתנו, רק טנדלר ו[[שבועון בית משיח]] גיליון 648.}}. בערב שבת פרשת שקלים [[תש"מ]] הוא החל להניח את התפילין{{הערת שוליים|על פי מכתבו אל הרבי. מודפס ב"אגרות משה" אורח חיים, חלק ד' סימן ט'.}}.

בשנת [[תש"מ]] הוציא מכתב בנושא שלימות הארץ. בהזדמנות אחרת כששמע על רב מסויים בבריטניה שהתבטא שעל פי הלכה יש מקום לדון בענין מדינה פלסטינאית שבירתה ב[[ירושלים]] העתיקה, אמר: "קשה להאמין שהצהרה כזו נאמרה על ידי מי שמכהן כרב". ב[[תשמ"ג]] הושמעו דעות של אנשים חרדים (כביכול), נגד התיישבות יהודית של השטחים שנכבשו ב[[מלחמת ששת הימים]]. הרב פיינשטיין הוציא מכתב בו הוא מעודד את ההתיישבות שם{{הערת שוליים|מכתבו מ[[חודש סיוון]] אודות העיר [[עמנואל]].}}.