רפאל צמח חודיידטוב: הבדלים בין גרסאות בדף

חודיידטוב נולד ב-5 לאוקטובר שנת 1899 בעיירה [[ח'אנות קוקנד|קוקנד]] אשר על גבול אוזבקיסטן ואפגניסטן. הוא בן נינו של ר' יוסף מאמאן, שד"ר [[ארץ ישראל]]י אשר יצא מ[[צפת]] אל עבר בוכארה בשנת 1793, בכדי לחדש את הקשר עם היהודים היושבים שם. בילדותו גודל וחונך על ברכי סבו, רבי ישראל חכם בן החכם אליהו הסופר הבבלי, שהיה רב ותלמיד חכם גדול. סביו מצד אימו, רבי שמעון חכם, התגורר בארץ ישראל והיה מגדולי העדה הבוכרית וממייסדיה של שכונת הבוכרים בירושלים.

בגיל חמש החל ללמוד ב[[תלמוד תורה|חדר]] בקוקנד, וכאשר היה בן עשר נפטר סבו רבי שמעון חכם בירושלים ומשפחתו נסעה ל[[ארץ ישראל]] כדי לכבד את זכרו. ב[[ירושלים]] למד חודיידטוב ב[[תלמוד תורה]] ירושלמי, שם למד [[עברית]]. לאחר כמה חודשים חזר עם משפחתו לקוקנד, בכדי להתארגן ולשוב לארץ ישראל על מנת להשתקע בה, אולם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מנעה את העלייה לארץ ישראל.  

בשנת 1917 כאשר פרצה ברוסיה המהפכה הקומוניסטית, התנהלה בעיר קוקנד מלחמה בין הרוסים למוסלמים. במלחמה זו מצאו את מותם יותר ממאה תושבים יהודים בני קוקנד, וכמחצית מבתי העיר נשרפו, בינם גם שני הבתים והחנות של משפחתו.  

מקוקנד נמלטה משפחתו של חודיידטוב לסמרקנד, בה התגוררו דודו ובן דודו שעזרו להם להתחיל את חייהם מחדש בעסקי מסחר. ביולי 1919 נשא חודיידטוב לאשה את רחל, בתו של בן דודו רחמים. אחרי חתונתו העניק לו חותנו שטחים לא מעובדים וחודיידטוב החל לעסוק בחקלאות, עיסוק שהפך אותו לאדם אמיד ביותר.

אחד מהם, בחור מישיבת קמניץ, נישא לבתו הבכורה. בעקבות הלשנה נאסר חודיידטוב ונשפט על כך שסייע לפליטים באופן מחתרתי, אך יצא זכאי ממשפט זה {{הערה|[[דוד זריצקי]], בתוך המודיע, 17 ליולי 1955}}

בישראל התגורר ב[[קריית מלאכי]], ועסק בעניינים ציבוריים. הוא פעל לשיקום חלקת הנביאים של העדה הספרדית ההרוסה בהר הזיתים, הקים בית כנסת לבני העדה הבוכרית בקריית מלאכי והוציא לאור מספר ספרים, ובתוכם: סדרת "כתבי הקודש עשרים וארבעה", [[מגילת אסתר]] בשפה הבוכרית וספרי שירה ופיוט של רבי שמעון חכם.{{הערה|ד"ר פוזיילוב, "יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה", 2008, עמ' 301}}