ח' סיוון תשל"ד (תאונה): הבדלים בין גרסאות בדף

{{לעריכה|כתבה עיתונית, לא ערך.}}בז' [[סיון]] בשנת [[תשל"ד]] (מוצאי [[אסרו חג]] [[חג השבועות]]), התרחשה תאונה בה נספו כמה מחסידי אנ"ש.

רגעים אחדים לאחר מכן, הגיע למקום רכב נוסף שחזר מהחתונה. נהג הרכב היה ר’ יוסף פרסיה ע”ה, ועמו ה[[משפיע]] הרב [[דב בעריש רוזנברג]] ע”ה, שניהם תושבי [[שיכון חב"ד לוד]]. באופן טבעי עצרו בצד הדרך כדי להושיט עזרה לנפגעים. כשיצאו החוצה, נחרדו לראות את הרב [[אלימלך קפלן]] ע”ה, רב שכונת חב”ד בלוד, עומד ליד המכונית ההפוכה, והוא זב דם. כשהתקרבו לרכב, נגלה לעיניהם מחזה נורא ואיום: כולם שכבו מדממים, חלק נאנקו בפצעי המוות וחלק דממו. לא היה ברור מי מהם כבר הלך לעולמו{{הערת שוליים|הנוסע היחיד במונית שנותר כיום בעלמא דין, לאורך ימים ושנים טובות, הוא הרב יעקב אופן. וזוהי עדותו: {{ציטוטון|רק ב[[השגחה פרטית]] עליתי לאותה מכונית. איני יודע איך נודע לי על הרכב שנסע מלוד לירושלים ובחזרה. הנסיעה חזרה נסיעה לילית שקטה. אני זוכר את דמותו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]] יושב ליד הנהג כשהוא מכונס בתוך עצמו. שאר הנוסעים ישבו מאחור. אני שוחחתי עם ר’ ישעיה וייס ע”ה. כברת דרך לאחר שער הגיא, סטה לפתע הרכב בחדות ימינה לכיוון שולי הכביש. הוא התהפך כמה פעמים עד אשר חזר על עומדו. המצב היה נורא ואיום. הרב גרליק כנראה נהרג במקום. פרמדיקים של מד”א שהגיעו למקום לאחר כמה דקות, ניסו להציל את ר’ [[ישעיה וייס]], אולם כעבור זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה. נחמה רוזנברג הצעירה, הראתה עוד סימני חיים, אבל היא הייתה במצב אנוש. לפי מצבו של ר’ יחיאל היה נראה כי סופו מתקרב. הייתה אפילו מחשבה שהוא אינו בין החיים. מכל מקום, את ר’ יחיאל וגיסתו נחמה העלינו לרכבו של ר’ יוסף פרסיה שהגיע בנתיים למקום, והוא דהר לבית הרפואה. יחד עמו נסע הרב [[בעריש רוזנברג]]. בגין החשיכה ומצב הפצועים לא הבין ר’ בעריש כי הפצועים שהוא נושא עמו ברכב, אינם אלא בתו וחתנו. לדאבון ליבי, כאשר כבר הגענו לבית הרפואה קבעו הרופאים את מותם}}.}}

נהג הרכב ועמו הרב וייס יצאו מלוד בדרכו ל[[כפר חב"ד]] כדי לקחת את הרב הישיש. בכפר הצטרף גם הת’ יעקב אופן שלמד בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. משום מה הוחלט לפתע לשוב ללוד כדי לקחת את הרב מיילך קפלן. כך נסעו שלושתם לכותל המערבי ומשם לאולם החתונה. בתמונות שצולמו בחתונה נראים השלושה יושבים סביב אותו שולחן.  

גיסתו הכלה נחמה רוזנברג, בת כיתתה של הכלה, עבדה באותה שנה כמדריכה בפנימיית [[בית רבקה כפר חב"ד]]. היא היתה עסוקה וטרודה עד למעלה מראש, ורק בימי חופשה בודדים התכוננה לחתונתה. באותו יום מר ונמהר, נסעה ל[[בני ברק]] כדי לרכוש [[פיאה]]. לאחר שחזרה אמרה כי למרות עייפותה הרבה, רצונה להצטרף לנסיעה כדי לשמח את הכלה.  

הרבי הבהיר שדווקא מצד תוקף האמונה, והידיעה שרק מה’ יצא הדבר -יש אל מי לבוא בטענות.

==נספח - שיחות הרבי אודות התאונה==

ידוע מה שכתב [[הרמב"ם]] ש”בזמן שתבוא צרה . . ידעו הכל שבגלל מעשיהם כו’’. ולכן, “יפחד וידאג ויפשפש במעשיו”. אבל, ישנם ענינים שככל שמחפשים כו’ לא יכולים למצוא ולא יכולים להבין למה אירעו דברים כאלה.  

וכפי שמצינו בפ’ תבוא, שלאחרי שנימנו ריבוי ענינים בלתי-רצויים, מוסיף הכתוב ענין חדש, גרוע יותר -“והפלה ה’ את מכותך”... דבר פלא שאינו מובן בשכל כלל.

-[[אדמו"ר הריי"צ|כ”ק מו”ח אדמו”ר]] אמר פעם לא’ שרצה להסביר את המאורעות של השואה: “מ’דררף דעם אויבערשטן ניטפררענטפערן”. צריכים לידע שזהו ענין שאינו מובן ע”פ שכל, והוא בבחינת “והפלה ה’”... ובמילא אין להצדיק את הקב”ה.  

כלומר, אף שמשה רבינו אמר “הגבור והנורא”, ואנשי כנסת הגדולה (ש”החזירו עטרה ליושנה”) “אתו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורותיו . . ואלו הן נוראותיו כו”‘, מכל מקום, כאשר רואים בעיני בשר מאורע שהוא ההיפך ד”הגבור והנורא”, לא היו יכולים לומר “הגבור והנורא”, כיון שזהו היפך ממה שרואים הם, ואינם יכולים לומר דבר שהוא היפך האמת -”מתוך . . שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו”...  

'''ובודאי שהקב”ה בעצמו מצטער על זה'''

אמנם מצינו בגמרא שרבה בר בר חנה שמע “בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי (”מן הגלות, כדכתיב קראי טובא בנביאים”, ועל זה אומר “אוי לי”, “משום דבכל צרתם לו צר”), ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי”, ועל זה אמרו לו חכמים “הי’ לך לומר לו מופר לך”, היינו, שבכחו של יהודי להפר שבועתו של הקב”ה.  

ובכלל זה הינו גם הענין של מוסדות תורה. יש לחזק את כל מוסדות החינוך בהם לומדים תורה -הן אותם מוסדות הקבועים במשך כל ימי השנה, הן את מוסדות החינוך הפועלים בזמן הקיץ (שכן גם מוסדות אלו, כיון שלומדים בהם תורה, ואורייתא וקוב”ה כולה חד, הינם ג”כ ענין ד”קבוע”),  

וכיון שזה וכל המבצעים הרי הם שמירה הבאה מהקב”ה, הרי השמירה היא באופן כזה שמלכתחילה לא יהיה ענין ואפילו מחשבה הפכית (”להעביר גו’ את מחשבתו”). וכמ”ש כל המחלה גו’ לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך, דמכיון ש”אני ה’ רופאך” הרי הרפואה באופן כזה ד”לא אשים עליך” מלכתחילה, וכמו שנתבאר בהתועדויות הקודמות.