משה הורנשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:אורנשטיין הזוג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' משה (משמאל) וחיה מושקא (מימין) הורנשטיין]]

הרב '''משה הורנשטיין''' היה חתנו של [[אדמו"ר המהר"ש]] ובנו של הנגיד זלמן שאול הורנשטיין מחשובי חסידי [[באבוב]].

רעייתו מרת '''חיה מושקא''' היית בתם הצעירה של [[אדמו"ר המהר"ש]] ומרת [[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|רבקה שניאורסון]]. כאדמו"ר המהר"ש הסתלק, היא היתה נערה צעירה ולכן את שידוכם עשה הרבי הרש"ב מפני שהרבי המהר"ש נפטר שמונה שנים קודם לכן, וכפי שכותב הרבי הרש"ב :  

"עבור אחותי תחי' גמרנו השידוך עם מחותנו הר"ז הארנשטיין . .ראינו את החתן’ אחי הרז"א שי' ואני ובחנו אותו בלימוד ומצאנו אותו טוב וישר והוא ירא אלקים, ותקוותנו שיהי' כלי לקבל דא"ח ג"כ . ."

הוריו התחתנו בי' אלול תרנ"א, את חתונתם מתאר באריכות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שהיה אז נער צעיר. לאחר חתונתם גרו ברוסיא בצל הגיס והאח הגדול הרבי הרש"ב, לר' משה היה מפעל לחיתוך עצים בתחנת יעלנא שבפלך סמולנסק, ובסמוך עליה הייתה אחוזה שם התגוררה המשפחה. באותה תקופה התעסק ר' משה הרבה בלימוד החסידות וכפי שכותב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ביומנו:

"שנת תרנ"ד היא שנה מבורכת בחסידות . . באותו זמן היו כבוד דודיי הרמ"מ שי' ומותני הרב משה שי' (הארנשטין) עסוקים מאוד בלימוד החסידות, דבר שהשפיע הרבה על כמה אברכים, בעלי כשרונות גדולים, שהיו משכילים במדעי עולם, ורחוקים מחסידות, ועל ידי הקביעות בלימוד החסידות התקרבו.

הרבי הריי"צ מסבר גם בשיחותיו על ביקורים שעשה אצל המשפחה באחוזתה , ובקטע יומן אחר מספר על מאסרו של ר' משה הורנשטיין:

"בעת ההיא קרה שבית החורשת לגיזור קורות ואוצר הנסרים של דודי רבי משה הורנשטיין שהיו בתחנת יעלניא, פלך סמולנסק, עלו על המוקד. בית החורשת והאוצר לא היו מובטחים מפני אש בחברות הביטוח ואם כן אפוא לא היה מקום כלל לחשוד את הבעלים שהבעירו את הבערה. אבל אחד האדונים שגם לו היה אוצר סחורה באותה תחנה, והוא היה מידידיו של העורך דין צורר היהודים שמאקאוו ימ"ש, אף כי לא סבל כל נזק מהשריפה, מצא מקום להעליל עלילה כי מר הורנשטיין העברי הצית אש באוצרו כדי שישרף אוצרו של אינו יהודי.

הצורר שמאקאוו מצא בקעה לבנות בנין של אשמה על מר הורנשטיין בייחוד ועל כל היהודים הגרים מחוץ לתחום המושב בכלל. ועל ידי פקודת הקטיגור מעיר סמולנסק, אוהבו של שמאקאוו, נאסר דודי בכלא, וכל עירבון לא הועיל".  

לאחר זמן מה שגרו ברוסיא עברו לגור במדינת פולין, בתחילה בעיר ורשא ולבסוף השתקעו באוטוואוצק.  

המשפחה התגוררה בחווילה מפוארת במרכז העיירה שטורים של עצי אורן מקיפים אותה. כשנקשתי על דלת הכניסה, פתח את הדלת רבי משה והזמין אותי להיכנס פנימה. הוא היה גבה קומה ובעל פנים אצילות, וגם התנהגותו היתה אצילית, וכיון ששימש מנהלו של בית היתומים בעיירה, היה ער למצוקות של ילדים וסיפורו האישי נגע לליבו.

תקוותי היתה שהמשפחה תסכים לאחרני בשניים מימות השבוע ושתי משפחות נוספות יארחו אותי בימים הבאים, אך רבי משה ורעייתו מרת חיה מושקא בת הרבי מהר"ש התעקשו שאוכל אצלם את כל סעודות הסבוע. אני זוכר במיוחד את יחסה החם של הרבנית ע"ה. נחשבתי בעיניה לבן נוסף, והיא הרעיפה עלי נטוב לבה שהיה נדיר ומעולם לא נתנה לי להרגיש זר אלא תמיד אחד מהמשפחה.

כבר בסעודות הראשונות הבנתי שמדובר כאו במשפחה מיוחדת במינה ומהר מאד הוקסמתי מההנגה המלכותית והאצילית שהיתה נחלתם של כל בני הבית – אם בתוכן השיחות ובצורת הדיבור של בני הבית סביב השולחן ואם בכל פרט בחיי היום יום שאפילו הצעדים שלהם בעת הליכתם היו שונים ומיוחדים.

סעודות השבת בבית הורנשטיין היו חוויה מיוחדת. הסעודה התנהלה באווירה חסידית ליובאוויטשית ובצורה אריסטקרטית מאד. את תפילות השבת היה רבי משה מתפלל בבית המדרש של אמשינוב והייתי הולך עמו. בחזרה לביתו היה מביא איתו תמיד קבוצה של אורחים. הם כבר ידעו שהוא אמרח נפלא מכל הבחינות ואהבו מאד לבוא אליו.