39,916
עריכות
(תולדות מויקיפדיה, ושיחות הרבי) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבן גמליאל הזקן''' - [[תנא]] בדור הראשון לתנאים, [[נשיא הסנהדרין]] | '''רבן גמליאל הזקן''' - [[תנא]] בדור הראשון לתנאים, [[נשיא הסנהדרין]] ונכד ל[[הלל הזקן]]. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "'''הזקן'''" באה להבדילו מנכדו, [[רבן גמליאל דיבנה]]. | ||
סתם '''רבן גמליאל''' הוא, בדרך כלל, [[רבן גמליאל דיבנה]], נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים. | סתם '''רבן גמליאל''' הוא, בדרך כלל, [[רבן גמליאל דיבנה]], נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים. | ||
שורה 8: | שורה 8: | ||
השיא את בתו לרבי [[שמעון בן נתנאל]] הכהן, מתלמידי [[רבן יוחנן בן זכאי]] (תוספתא עבודה זרה פרק ג). | השיא את בתו לרבי [[שמעון בן נתנאל]] הכהן, מתלמידי [[רבן יוחנן בן זכאי]] (תוספתא עבודה זרה פרק ג). | ||
בנו, שירש את מקומו בנשיאוּת, היה [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], שהיה מ[[עשרת הרוגי מלכות]], והעיד: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי | בנו, שירש את מקומו בנשיאוּת, היה [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], שהיה מ[[עשרת הרוגי מלכות]], והעיד: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי{{הערת שוליים|[[מגילת איכה|איכה]] ג.}}. אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא" (סוטה מט:). ואולם יש מייחסים עדות זו ל[[רבן שמעון בן גמליאל]] השני, בנו של [[רבן גמליאל דיבנה]], ולא לבנו של רבן גמליאל הזקן. | ||
==מנהיג רוחני בתקופה קשה== | ==מנהיג רוחני בתקופה קשה== | ||
שורה 34: | שורה 34: | ||
נהוג ללמוד את פירוש הגמרא כי תקנת רבי גמליאל היא לצורך כבוד המת שלא יהיו מניחים אותו ובורחים. אך הרבי{{הערת שוליים|1=[[רשימות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16020&hilite=d4bc182f-36fb-4cfb-9d97-2109f262830d&st=%D7%92%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F&pgnum=150 חוברת קכ"ז].}} מבאר כי הפשט הוא, דכדי שלא יהיה קשה הוצאת המת לקרוביו, נהג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, והיינו, שהתקנה היא לא כדי למנוע זלזול המתים שמניחים אותם ובורחים, אלא בשביל הקרובים '''החיים''', שהוצאת המת לא תהיה קשה עליהם. ורק במאמר המוסגר מצייר עד כמה היתה קשה עליהם, עד שהיו מניחין ובורחין. | נהוג ללמוד את פירוש הגמרא כי תקנת רבי גמליאל היא לצורך כבוד המת שלא יהיו מניחים אותו ובורחים. אך הרבי{{הערת שוליים|1=[[רשימות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16020&hilite=d4bc182f-36fb-4cfb-9d97-2109f262830d&st=%D7%92%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F&pgnum=150 חוברת קכ"ז].}} מבאר כי הפשט הוא, דכדי שלא יהיה קשה הוצאת המת לקרוביו, נהג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, והיינו, שהתקנה היא לא כדי למנוע זלזול המתים שמניחים אותם ובורחים, אלא בשביל הקרובים '''החיים''', שהוצאת המת לא תהיה קשה עליהם. ורק במאמר המוסגר מצייר עד כמה היתה קשה עליהם, עד שהיו מניחין ובורחין. | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תנאים]] |
עריכות