שינויים

'''קריאת התורה בראש השגה השנה''' ויום הכיפורים יש לה חשיבות מיוחדת, ומובא בשם [[האר"י]] ז"ל שכדאי לקנות עליות בימים נוראים אלו. בראש השנה ויום הכיפורים בשעת קריאת התורה, גם כן היה [מוהרש״ב[אדמו"ר הרש"ב]] יושב על כסא, פניו [צפונה] לשולחן הקריאה, ואחוריו לדרום, וראשו מכוסה בהטלית (משא״כ בקריאת־התורה , בשונה מקריאת־התורה דשבת ויום־טוב ויום-טוב, שאז היתה הטלית על כתפיו ולראשו הכיפה)<ref>רשימות־דברים[[רשימות דברים]], ב, עמ׳ קב.</ref>.

בקריאת־התורה בקריאת התורה של פסוקי המפטיר, נהגו בליובאוויטש לקרוא בנגינת הטעמים הרגילה, ולא כמנהג העולם ה[[עולם]] שקוראים גם את המפטיר בנעימת הימים הנוראים<ref>מהרה״ח ר׳ מר' [[רפאל הכהן ע״ה</ref>  הנה ידוע שבימים־נוראים.. יש ניגון מיוהד לקריאת־התורה, ובכל תפוצות ישראל — אפילו בבתי הכנסת של חב״ד — קוראין בניגון של ימים־נוראים בין בספר־תורה הראשון.. ובין בספר־תורה השני [למפטיר].. אבל בליובאוויטש שבליובאוויטש, הנה המנהג היה שבספר־תורה השני למפטיר.. שבקריאת ראש־השנה, וכן המפטיר של יום־הכיפורים, קראו בניגון הרגיל שבכל ימות השנה ולא בניגון של ימים־נוראים. ובהיותי עומד אצל הרי״ל [=הג״ר יעקב לנדא] ז״ל, שאלתי אותו: א] אם היה כך המנהג, ב] ומה טעם הדבר? ויענני: טעם הדבר איני יודע, אבל המנהג היה ככה — אזוי!<ref>מז׳לאבין.. לניו־יורק, עמ׳ 128 [הוא ספר זכרונותיו של הרה״ח ר׳ מרדכי שוסטערמאן ע״ה, שהיה הבעל־קריאה בבית־מדרשו של הרבי]</ref> ==עליית האדמו״ר למפטיר==לפי הסדר הנהוג בליובאוויטש מקדמת דנא, הנה האדמו״ר עולה לתורה למפטיר והוא בעצמו הנהו הבעל־תוקע. עוד בעת קריאת ההפטרה התהיל אדמו״ר [מוהרש״ב] עבודתו בקודש בבכיה חרישית ובקול לחש ורועד בניגון הטעמים המיוחד להפטרה...<ref>׳התמים' ד, עמ׳ פו</ref>

כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ עלה למפטיר — הן ביום הראשון והן ביום השני<ref>ס׳ השיחות תש׳׳דבימים נוראים יש ניגון מיוחד לקריאת התורה, עמ׳ 3; ס׳ השיחות תש״הובכל תפוצות ישראל, עמ׳ 3; קובץ־ליובאוויטשאפילו בבתי הכנסת של חב"ד, 5 [תש׳׳ה]קוראין בניגון של ימים נוראים בין בספר־תורה הראשון.. ובין בספר־תורה השני, עמ׳ 71</ref>למפטיר.

וכך נהגו גם כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב והרבי מה"מעם זאת, ב[[ליובאוויטש]] שבליובאוויטש, המנהג היה שבספר־תורה השני למפטיר שבקריאת ראש־השנה, וכן המפטיר של יום־הכיפורים, קראו בניגון הרגיל שבכל ימות השנה ולא בניגון של ימים נוראים.

על אמירת המפטיר ר׳ [היינו ההפטרה[מרדכי שוסטרמן]] , הבעל קריאה בבית־מדרשו של אדמו״ר מוהר״ש בראש־השנה[[הרבי]], אמר בנו אדמו״ר מוהרש״בשאל את רבי [[יעקב לנדא]]] ז״ל א] אם היה כך המנהג, ב] ומה טעם הדבר? ענה לו ר"י: מתפעל אני מהמפטיר שלו. שבעת המפטיר נשפך מעיניו ומאפו, מכל הצינורותטעם הדבר איני יודע, וללא הכנות כללאבל המנהג היה ככה — אזוי!<ref>ס׳ השיחות תורת־שלום[[מז׳לאבין.. לניו־יורק]], עמ׳ 188128 [הוא ספר זכרונותיו של הרה״ח ר׳ מרדכי שוסטערמאן ע״ה, שהיה הבעל־קריאה בבית־מדרשו של הרבי].</ref>.

כשקראו את הרבי מה==עליית נשיאי חב"מ לעלות ד למפטיר==לפי הסדר הנהוג בליובאוויטש מקדמת דנא, האדמו"ר עולה לתורה — למפטיר — היה מביא עמו את שלושת השופרות ומניתם על בימת הקריאהוהוא בעצמו הנהו הבעל־תוקע.

את ברכות התורה היה אומר בנעימה הרגילה כבכל השנהעוד בעת קריאת ההפטרה התחיל אדמו"ר מוהרש"ב עבודתו בקודש בבכיה חרישית ובקול לחש ורועד בניגון הטעמים המיוחד להפטרה. בסיום העלייה לא נהגו לעשות לרבי ״מי שברך״ (וגם בכל שבת ומועד לא היו עושים ״מי שברך״ לאדמו״ר)..<ref>[[התמים]] ד, עמ׳ פו.</ref>

==הערות שוליים==[[אדמו"ר הריי"צ]] עלה למפטיר הן ביום הראשון והן ביום השני<ref>[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ׳ 3; ספר השיחות [[תש"ה]], עמ׳ 3; [[ליובאוויטש (קובץ)]], 5 תש"ה, עמ׳ 71.<references/ref>. וכך נהגו גם הרש״ב והרבי מה"מ.

[[קטגוריה:מנהגי חב"דראש השנה]]