ליקוטי אמרים - פרק מ': הבדלים בין גרסאות בדף

==מבוא לפרק==

{{פרק תניא|פרק=מ'|טקסט הפרק="אך כל זמן שלא חזר ולמד דבר זה לשמה אין לימודו עולה אפילו ב[[עשר ספירות]] המאירות ב[[עולם היצירה]] וה[[עשיה]] כי הספירות הן בחינת אלהות ובהן מתלבש ומתייחד [[אור אין סוף]] ב"ה ממש ובלא [[דחילו ורחימו]] לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה' כמו שנאמר ב[[תיקונים]] רק לימודו עולה ל[[היכלות]] ו[[מדורין]] שהן חיצוניות העולמות שבהן עומדים ה[[מלאכים]] וכמו שאמר ה[[רח"ו]] ז"ל בשער הנבואה פ"ב שמהתורה שלא בכוונה נבראים [[מלאכים]] ב[[עולם היצירה]] ומהמצות בלי כוונה נבראים מלאכים ב[[עולם העשייה]] וכל המלאכים הם בעלי [[חומר וצורה]] אבל תורה שלא לשמה ממש כגון להיות תלמיד חכם וכה"ג אינה עולה כלל למעלה אפילו ל[[היכלות]] ומדור המלאכים דקדושה אלא נשארת למטה ב[[עולם הזה]] הגשמי שהוא מדור הקליפות: [''הגה"ה: (כמ"ש בזהר ח"ג דף ל"א ע"ב ודף קכ"א עמוד ב' עי' שם ההיא מלה סלקא ובקעא רקיעין כו' ואתער מה דאתער אי טב טב כו' ע"ש ודף ק"ה ע"א מלה דאורייתא אתעביד מיניה קלא וסליק כו' וד' קס"ח ע"ב קלין דאורייתא וצלותא בקעין רקיעין כו'):''] וכמו שנאמר ב[[זהר]] על פסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דאפילו עמלא דאורייתא אי עביד בגין יקריה כו' וזהו שנאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו פירוש שלא נשאר למטה ב[[עולם הזה]]. ואף ד[[אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד]] שהוא ורצונו אחד הרי קודשא בריך הוא איהו ממלא כל עלמין בשוה ואף על פי כן אין העולמות שוים במעלתם והשינוי הוא מהמקבלים בשני בחינות האחד שהעליונים מקבלים הארה יותר גדולה לאין קץ מהתחתונים והשנית שמקבלים בלי לבושים ומסכים רבים כל כך כבתחתונים ועולם הזה הוא עולם השפל בשני בחינות כי ההארה שבו מצומצמת מאד עד קצה האחרון ולכן הוא חומרי וגשמי וגם זאת היא בלבושים ומסכים רבים עד שנתלבשה ב[[קליפת נוגה]] להחיות כל דברים הטהורים שבעולם הזה ובכללם הוא [[נפש החיונית]] המדברת שבאדם ולכן כשמדברת דברי תורה ותפלה בלא כוונה אף שהן אותיות קדושות ואין [[קליפת נוגה]] שבנפש החיונית מסך מבדיל כלל להסתיר ולכסות על קדושתו יתברך המלובשת בהן כמו שהיא מסתרת ומכסה על קדושתו יתברך שבנפש החיונית כשמדברת דברים בטלים ושבנפש החיונית שבשאר בעלי חיים הטהורים דאף ד[[לית אתר פנוי מיניה]] מכל מקום איהו [[סתימו דכל סתימין]] ונקרא אל מסתתר וגם ההארה והתפשטות החיות ממנו יתברך מסתתרת בלבושים ומסכים רבים ועצומים עד שנתלבשה ונסתתרה בלבוש נוגה מה שאין כן באותיות הקדושות של דברי [[תורה]] ו[[תפלה]] דאדרבה [[קליפת נוגה]] מתהפכת לטוב ונכללת בקדושה זו כנ"ל מכל מקום ההארה שבהן מקדושתו יתברך היא בבחינת צמצום עד קצה האחרון מאחר שהקול והדבור הוא גשמי אבל ב[[תפלה]] בכוונה ו[[תורה]] בכוונה לשמה הרי הכוונה מתלבשת באותיות הדבור הואיל והיא מקור ושרש להן שמחמתה ובסיבתה הוא מדבר אותיות אלו לכן היא מעלה אותן עד מקומה ב[[עשר ספירות]] ד[[יצירה]] או ד[[בריאה]] לפי מה שהיא הכוונה בדחילו ורחימו שכליים או טבעיים כו' כנ"ל ושם מאיר ומתגלה אור א"ס ב"ה שהוא [[רצון העליון]] ב"ה המלובש באותיות התורה שלומד ובכוונתן או בתפלה ובכוונתה או במצוה ובכוונתה בהארה גדולה לאין קץ מה שלא יכול להאיר ולהתגלות כלל בעוד האותיות והמצוה בעולם הזה הגשמי לא מינה ולא מקצתה עד עת קץ הימין שיתעלה העולם מגשמיותו ונגלה כבוד ה' וגו' כנ"ל באריכות: [''הגהה: (ושם מאיר ומתגלה ג"כ היחוד העליון הנעשה בכל מצוה ותלמוד תורה שהוא יחוד מדותיו יתברך שנכללות זו בזו ונמתקות הגבורות בחסדים על ידי עת רצון העליון א"ס ב"ה המאיר ומתגלה בבחינת גילוי רב ועצום ב[[אתערותא דלתתא]] היא עשיית המצוה או עסק התורה שבהן מלובש [[רצון העליון]] א"ס ב"ה אך עיקר היחוד הוא למעלה מעלה ב[[עולם האצילות]] ששם הוא מהות ועצמות מדותיו יתברך מיוחדות במאצילן אין סוף ב"ה ושם הוא מהות ועצמות [[רצון העליון]] א"ס ב"ה והארתן לבד היא מאירה ב[[בי"ע]] בכל עולם מהן לפי מעלתו ואף שנפש האדם העוסק בתורה ומצוה זו אינה מאצילות מכל מקום הרי רצון העליון המלובש במצוה זו והוא הוא עצמו הדבר הלכה והתורה שעוסק בה הוא אלהות ואור אין סוף המאציל ב"ה שהוא ורצונו אחד וברצונו יתברך האציל מדותיו המיוחדות בו יתברך ועל ידי גילוי רצונו המתגלה על ידי עסק תורה ומצוה זו הן נכללות זו בזו ונמתקות הגבורות בחסדים בעת רצון זו):''] ובזה יובן היטב הא דדחילו ורחימו נקראי' [[גדפין]] דרך משל כדכתיב "ובשתים יעופף" [וכמ"ש הרח"ו ז"ל בשער היחודים פי"א] שהכנפים בעוף הן זרועות האדם כו' ובתיקונים פי' שהעוסקים בתורה ומצות בדחילו ורחימו נקראים בנים ואם לאו נק' אפרוחים דלא יכלין לפרחא: [''הגהה: (ובתיקון מ"ה דעופא הוא [[מט"ט]] רישא דיליה [[יו"ד]] וגופא [[וא"ו]] ותרין גדפין [[ה"א]] [[ה"א]] כו' והיינו [[עולם היצירה]] שנקרא מט"ט ובו הן גופי הלכות שבמשנה ורישא דיליה הן המוחין ובחי' [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שהן פנימיות ההלכות וסודן וטעמיהן ותרין גדפין דחילו ורחימו הן [[ה' עילאה]] שהיא רחימו ו[[ה' תתאה]] היא [[יראה תתאה]] עול מלכות שמים ופחד ה' כפחד המלך דרך משל שהיא יראה חיצונית ונגלית מה שאין כן [[יראה עילאה]] [[ירא בושת]] היא מהנסתרות לה' אלהינו והיא בחכמה עילאה [[יו"ד]] של שם [[הוי"ה]] ב"ה כמ"ש בר"מ):''] כי כמו שכנפי העוף אינם עיקר העוף ואין חיותו תלוי בהם כלל כדתנן ניטלו אגפיה כשרה והעיקר הוא ראשו וכל גופו והכנפיים אינם רק משמשים לראשו וגופו לפרחא בהון וכך דרך משל ה[[תורה]] ו[[מצות]] הן עיקר היחוד העליון על ידי גילוי רצון העליון המתגלה על ידיהן והדחילו ורחימו הם מעלים אותן למקום שיתגלה בו הרצון אור אין סוף ברוך הוא והיחוד שהן יצירה ובריאה: [''הגהה: (או אפילו ב[[עשיה]] בעשר ספירות דקדושה מקום מצות מעשיות וכן מקרא אבל ב[[משנה]] מתגלה היחוד ואור אין סוף ברוך הוא ב[[יצירה]] וב[[תלמוד]] בבריאה דהיינו שבלימוד מקרא מתפשט היחוד ואור א"ס ב"ה מאצילות עד העשיה ובמשנה עד היצירה לבדה ובתלמוד עד הבריאה לבדה כי כולן באצילות אבל [[קבלה]] אינה מתפשטת כלל מאצילות ל[[בי"ע]] כמ"ש ב[[פרי עץ חיים]]):''] והנה אף דדחילו ורחימו הם גם כן מ[[תרי"ג מצות]] אף על פי כן נקראין [[גדפין]] להיות כי תכלית האהבה היא העבודה מאהבה ואהבה בלי עבודה היא [[אהבה בתענוגים]] להתענג על ה' מעין עולם הבא וקבלת שכר והיום לעשותם כתיב ולמחר לקבל שכרם ומי שלא הגיע למדה זו לטעום מעין עולם הבא אלא עדיין נפשו שוקקה וצמאה לה' וכלתה אליו כל היום ואינו מרוה צמאונו במי ה[[תורה]] שלפניו הרי זה כמי שעומד בנהר וצועק מים מים לשתות כמו שקובל עליו הנביא הוי כל צמא לכו למים. כי לפי פשוטו אינו מובן דמי שהוא צמא ומתאווה ללמוד פשיטא שילמוד מעצמו ולמה לו לנביא לצעוק עליו הוי וכמ"ש במ"א באריכות:"}}