שינויים

==מבוא לפרק==

{{פרק תניא|פרק=כ"ג|טקסט הפרק="ועם כל הנ"ל יובן ויבואר היטב בתוספת ביאור מה שאמרו ב[[זהר]] ד[[אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד]] וב[[תיקונים]] פירשו ד[[רמ"ח פיקודין]] אינון [[רמ"ח אברין דמלכא]] לפי שה[[מצות]] הן פנימיות [[רצון העליון]] וחפצו האמיתי המלובש בכל העולמות העליונים ותחתונים להחיותם כי כל חיותם ושפעם תלוי במעשה המצות של התחתונים כנודע. ונמצא שמעשה ה[[מצות]] וקיומן הוא לבוש הפנימי לפנימית [[רצון העליון]] שממעשה זה נמשך אור וחיות רצון העליון להתלבש בעולמות ולכן נקראים אברי דמלכא דרך משל כמו שאברי גוף האדם הם לבוש לנפשו ובטלים לגמרי אליה מכל וכל כי מיד שעולה ברצונו של אדם לפשוט ידו או רגלו הן נשמעות לרצונו תכף ומיד בלי שום צווי ואמירה להן ובלי שום שהייה כלל אלא כרגע ממש כשעלה ברצונו. כך דרך משל החיות של מעשה המצות וקיומן הוא בטל לגמרי לגבי רצון העליון המלובש בו ונעשה לו ממש כגוף לנשמה. וכן הלבוש החיצון של [[נפש האלהית]] שבאדם המקיים ועושה המצוה שהוא כח ובחינת ה[[מעשה]] שלה הוא מתלבש בחיות של מעשה המצוה ונעשה גם כן כגוף לנשמה לרצון העליון ובטל אליו לגמרי ועל כן גם אברי גוף האדם המקיימים המצוה שכח ובחינת המעשה של [[נפש האלהית]] מלובש בהם בשעת מעשה וקיום המצוה הם נעשו [[מרכבה]] ממש לרצון העליון כגון היד המחלקת צדקה לעניים או עושה מצוה אחרת. ורגלים המהלכות לדבר מצוה וכן הפה ולשון שמדברים דברי תורה והמוח שמהרהר בדברי תורה ו[[יראת שמים]] וב[[גדולת ה']] ב"ה. וזהו שארז"ל "[[האבות הן הן המרכבה]]" שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עוה"ז ולא נעשו [[מרכבה]] רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם: