|
|
| שורה 5: |
שורה 5: |
|
| |
|
| ==גוף הפרק== | | ==גוף הפרק== |
| {{פרק תניא|פרק=י"ח|טקסט הפרק="ולתוספת ביאור באר היטב מלת "מאד" שבפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד" וגו' צריך לידע נאמנה כי אף מי שדעתו קצרה בידיעת ה' ואין לו לב להבין ב[[גדולת א"ס ב"ה]] להוליד ממנה [[דחילו ורחימו]] אפילו במוחו ותבונתו לבד אף על פי כן קרוב אליו הדבר מאד לשמור ולעשות כל [[מצות התורה]] ו[[תלמוד תורה]] כנגד כולן בפיו ובלבבו ממש מעומקא דלבא באמת לאמיתו ב[[דחילו ורחימו]] שהיא [[אהבה מסותרת]] שבלב כללות ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו רק שצריך להקדים ולבאר תחלה באר היטב שרש [[אהבה]] זו ועניינה ואיך היא ירושה לנו ואיך נכלל בה גם דחילו. והענין כי [[האבות הן הן המרכבה]] ועל כן זכו להמשיך [[נר"נ]] לבניהם אחריהם עד עולם מ[[עשר ספירות]] ד[[קדושה]] שבארבע [[עולמות אבי"ע]] לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו ועל כל פנים אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל נמשך בזיווגם [[נפש]] ד[[נפש]] ד[[מלכות]] ד[[עשיה]] שהיא מדרגה התחתונה שבקדושת העשיה ואף על פי כן מאחר שהיא מ[[עשר ספירות]] קדושות היא כלולה מכולן גם מ[[חכמה]] דעשיה שבתוכה מלובשת חכמה ד[[מלכות דאצילות]] שבתוכה [[חכמה עילאה|חכמה דאצילות]] שבה מאיר [[אור א"ס ב"ה]] ממש כדכתיב "ה' בחכמה יסד ארץ" ו"כולם בחכמה עשית" ונמצא כי [[אין סוף ב"ה]] מלובש בבחינת חכמה שבנפש האדם יהיה מי שיהיה מ[[ישראל]] ובחינת החכמה שבה עם [[אור א"ס ב"ה]] המלובש בה מתפשטת בכל בחינת הנפש כולה להחיותה מבחינת ראשה עד בחינת רגלה כדכתיב "החכמה תחיה בעליה" [ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד שהיו בעמקי הקליפות כמ"ש בספר גלגולים]: | | {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ח}} |
| | |
| הנה ה[[חכמה]] היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מה[[בינה]] שהוא הבנת השכל והשגתו והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה והיא מקור להן וזהו לשון חכמה כ"ח מ"ה שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין ולכן מתלבש בה [[אור א"ס ב"ה]] ד[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כלל ולכן כל [[ישראל]] אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' שה[[אמונה]] היא למעלה מן הדעת וההשגה כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו' ולגבי הקב"ה שהוא למעלה מן השכל והדעת ו[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כלל הכל כפתיים אצלו יתברך כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך וגו' כלומר שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על [[קידוש ה'|קדושת ה']] על הרוב וסובלים עינוים קשים שלא לכפור בה' אחד ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים [[גדולת ה']]. וגם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל ואין מוסרים נפשם מחמת דעת ו[[התבוננות]] בה' כלל. אלא בלי שום דעת והתבוננות רק כאלו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש על ידי התלבשותו בבחינת [[חכמה]] שבה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן:"}}
| |
|
| |
|
| ==סיכום הפרק== | | ==סיכום הפרק== |