|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{לעריכה}}
| | '''הקדוש ברוך הוא''', אין לנו כל השגה בו, וכנאמר בזוהר הקדוש: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". |
| {{תפילה}}
| |
| כינוי השם ב[[ספרי החסידות]] ובפי המון העם, נקרא בשם '''הקדוש ברוך הוא'''.
| |
|
| |
|
| == אתה קדוש ==
| | על פי דברי ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]], חיזוק ההשגה בבורא הוא רק על ידי א. ידיעת ישותו. - כלומר וודאות קיומו המוחלט. ב. שלילת המהות. שלילת דברים שנרחקים מהבורא. |
|
| |
|
| ענין זה מבואר בברכת אתה קדוש.
| | כמשל לכך מביא הרמב"ם קבוצת אנשים שאינם יודעים מה היא ספינה. אחד יודע כי הוא לא בעל חי, השני יודע גם כי היא לא מעודלת אלא מאונכת, השלישי יודע גם כי היא לא ביבשה, ככל שמרבים לדעת שלילת מה שאינה, כך מתקרבים להשגתה. כך להבדיל, מכיון שאין לנו כל השגה בבורא, כל השגתינו בו מתרכזת בשלילת המהות. |
|
| |
|
| בתפילה אנו אומרים '''אתה קדוש ושמך קדוש''', ששמך סתם הוא [[הויה|שם הויה]], שבו נכלל גם שם [[הויה דלעילא]], עד לבחינת ה[[אור שלפני הצמצום]], שהוא קדוש ומובדל לגמרי מ[[סדר ההשתלשלות]].
| | לפי שיטת [[אדמו"ר הצמח צדק]], עיקר ההשגה בבורא היא על ידי החלק הראשון - ידיעת ישותו, ורק ב[[עולם הבא]] תהיה לנו את ההשגה במהותו. |
| | == הגדול == |
|
| |
|
| והוא משום שאתה קדוש, הוא בחינת הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו - שלמעלה מבחינת שמו, כלומר שאפילו בחינת זיוו והודו לא היו העולמות יכולים לקבל ממנו כלל.
| | לפי שיטת הרמב"ם, התוארים "הגדול הגבור והנורא" הנאמרים בשמונה עשרה, הינם תוארים הבאים לתאר שלילת מהותו. הגדול מסביר את שלילת הגבלותיו, הגבור שולל חולשה כל שהיא, וכן הלאה. |
|
| |
|
| אך בכל זאת אינו דומה הקדושה דשמך להקדושה דאתה, שלכן מחלקים לשני פעמים קדוש, כי, אף על פי שגם שמך הוא קדוש ומובדל כו', בכל זאת, מכיןו שהינו אור וגילוי בלבד, הרי יש לו איזה שייכות כל שהיא.
| | ישנה שיטה אחרת, כי התוארים על הבורא באים לתאר את פעולותיו ומידת הנהגתו בעולם. |
|
| |
|
| == ושמך קדוש ==
| | לפי הסברו של [[אדמו"ר הזקן]], התואר "הגדול" למשל, מורה על מדת '''הגדולה''', שהיא מדת [[חסד]] והתפשטות החיות בכל העולמות, ובריאת ברואים לאין קץ ותכלית, והוויתם ברואים מאין ליש, וקיומם בחסד חנם. |
|
| |
|
| ענין מה שאנו אומרים '''אתה קדוש ושמך קדוש''', דגם בחינת שמו קדוש ומובדל.
| | מדה זו נקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכאמור בפסוק גדול ה' ולגדולתו אין חקר. |
|
| |
|
| זה גם פירוש הפסוק: כי נשגב שמו לבדו, שאין ערוך לעולמות עם שמו יתברך, עד שהוא קדוש ומובדל מהם כו', בכל זאת הודו וזיו מאיר על ארץ ושמים, דהארה משמו יתברך הרי זה בא בבחינת [[צמצום|ירידה וצמצום]] להיות בגילוי בעולמות.
| | מסיבה זו, משפיעה מידה זו חיות והתהוות מאין ליש ל[[עולמות]] ו[[נברא|ברואים]] אין קץ, מכיון שהיא באה מטובו האין סופי של הקב"ה, שטבע הטוב להטיב.<REF>[[שער היחוד והאמונה - פרק ד']]</REF> |
| | | {{הערות שוליים}} |
| הסיבה לכך ששמו יתברך בא לידי גילוי בעולמות, הוא מכיון ששמו יתברך הוא בחינת המלכות, ועל אף שעל בחינת המלכות נאמר דהמלך המרומם '''לבדו''' - רק בבחינת [[מקיף]], - בכל זאת - הארה מהמלכות באה בבחינת גילוי בנבראים, שזה הוא ענין בחינת [[דבר ה']], שהדיבור הוא בחינת השפעה בקירוב דבחינת [[מלכות]], והוא בחינת גילוי ההשגות וגילוי התענוג שב[[גן עדן]] כו'.
| |
| | |
| והיינו לפי שכללות בחינת ה[[מלכות]] יש לזה שייכות אל העולמות דאין מלך בלא עם כו', שגם הרוממות הוא מה שמרומם מעם כו' ע"כ הארה מזה בא בבחי' קירוב בגילוי.
| |
| | |
| | |
| == מקורות ==
| |
| *[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharshab/terav/1/25/184&search=%D7%90%D7%AA%D7%94+%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9 אדמו"ר הרש"ב]
| |
| *[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/12/177&search=%D7%90%D7%AA%D7%94+%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9 תורת מנחם]
| |
| *[[אגרת הקודש - פרק ז']]
| |
| [[קטגוריה:תפילה]]
| |