329
עריכות
ח' סיוון תשל"ד (תאונה): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 91: | שורה 91: | ||
במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו בשבת האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות תורה ואהבת ישראל באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. | במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו בשבת האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות תורה ואהבת ישראל באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. | ||
==נספח - שיחות הרבי אודות התאונה== | |||
ידוע מ”ש ה[[רמב”ם]] ש”בזמן שתבוא צרה . . ידעו הכל שבגלל מעשיהם כו’’. ולכן, “יפחד וידאג ויפשפש במעשיו”. אבל, ישנם ענינים שככל שמחפשים כו’ לא יכולים למצוא ולא יכולים להבין למה אירעו דברים כאלה... | |||
וכפי שמצינו בפ’ תבוא, שלאחרי שנימנו ריבוי ענינים בלתי-רצויים, מוסיף הכתוב ענין חדש, גרוע יותר - “והפלה ה’ את מכותך”... דבר פלא שאינו מובן בשכל כלל... | |||
-[[אדמו"ר הריי"צ|כ”ק מו”ח אדמו”ר]] אמר פעם לא’ שרצה להסביר את המאורעות של השואה: “מ’דררף דעם אויבערשטן ניטפררענטפערן”. צריכים לידע שזהו ענין שאינו מובן ע”פ שכל, והוא בבחינת “והפלה ה’”... ובמילא אין להצדיק את הקב”ה. | |||
ופשוט, שאין זה בסתירה ח”ו לענין האמונה, ואין זה גורם שום חלישות ח”ו בענין האמונה, ואדרבה: מצד תוקף האמונה בה’, והידיעה הודאית שרק מה’ יצא הדבר - יש לו אל מי לפנות ולבוא בטענות... | |||
ולאלה התמהים איך אפשר להתבטא כן (שאין להצדיק את הקב”ה כו’) - הרי מקור הדברים הוא בדברי הגמרא: “אתא משה אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, אתא ירמי’ ואמר, נכרים מקרקרין בהיכלו אי’ נוראותיו, לא אמר נורא. דניאל אמר, נכרים משתעבדים בבניו אי’ גבורותיו, לא אמר גבור . . היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה . . מתוך שיודעין בהקב”ה שאמתי הוא (מסכים על האמת ושונא את השקר) לפיכך לא כיזבו בו”. | |||
כלומר, אף שמשה רבינו אמר “הגבור והנורא”, ואנשי כנסת הגדולה (ש”החזירו עטרה ליושנה”) “אתו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורותיו . . ואלו הן נוראותיו כו”‘, מכל מקום, כאשר רואים בעיני בשר מאורע שהוא ההיפך ד”הגבור והנורא”, לא היו יכולים לומר “הגבור והנורא”, כיון שזהו היפך ממה שרואים הם, ואינם יכולים לומר דבר שהוא היפך האמת -”מתוך . . שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו”... | |||
ועל דרך זה בנדון-דידן -שכאשר רואים מאורע שאינו מובן בשכל כלל (גם לאחרי שמפשפשים בהמעשים כו’), צריכים לומר את האמת (ולא לחפש להצדיק את הקב”ה), שאין הדבר מובן בשכל כלל, אלא זהו באופן ד”והפלה ה’”, ובמילא, “שרייט ער”... | |||
'''ובודאי שהקב”ה בעצמו מצטער על זה''' | |||
ומ”ש בהמשך הכתובים (לאחרי “והפלה ה’ גו”‘) “והי’ כאשר שש ה’ עליכם להיטיב אתכם גו’ כן ישיש ה’ עליכם וגו”‘, הרי הפירוש בזה הוא ש”ישיש את אויביכם עליכם”, כי, שמחתו של הקב”ה אינה אלא “להיטיב אתכם” - | |||
שכן, אף שיודע שכתוצאה מזה נעשה אצל בני ישראל מעמד ומצב ש”לבי ער... להקב”ה לתורה ומצוותי”‘ [תמורת המעמד ומצב ד”אני ישנה, בגלותא”], מכל-מקום, מצטער על כך שהתעוררות זו באה על-ידי ענינים כאלה... | |||
אלא מאי, אם מצטער מזה, למה עשה ה’ ככה, ומי מעכב בעדו?! -הרי ענין זה גופא הוא באופן ד”והפלה ה”‘... | |||
אמנם מצינו בגמרא שרבה בר בר חנה שמע “בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי (”מן הגלות, כדכתיב קראי טובא בנביאים”, ועל זה אומר “אוי לי”, “משום דבכל צרתם לו צר”), ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי”, ועל זה אמרו לו חכמים “הי’ לך לומר לו מופר לך”, היינו, שבכחו של יהודי להפר שבועתו של הקב”ה. | |||
ועד”ז בנדון-דידן: אף שנאמר בפסוק “והפלה ה’ וגו”‘ בנוגע לענינים דהיפך הטוב, בכחם של בני-ישראל -עי”ז שעבודתם בעניני קדושה היא באופן ד”והפלה”, למעלה מטעם ודעת -להפר ולבטל את ה”והפלה” דהיפך הטוב, באופן שמכאן ולהבא יהיו רק ענינים טובים, “להיטיב אתכם”, בטוב הנראה והנגלה. | |||
ולא עוד, אלא שבטוב הנראה והנגלה גופא יתוסף באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, “נחלה בלי מצרים” -כפי שכותב אדמו”ר הצ”צ, מה שהעתיק מכי”ק אדמו”ר הזקן, וז”ל: “שמעתי מפי קדושי עליון על שאומרים ומרגלא בפומא דאינשי שאחר השריפה מתעשרים, יען כי השתלשלות מדות העליונות הקדושות וסדרן כך חסד דין רחמים, ולזאת אחר מדת הדין בשריפה מתעוררת מדת הרחמי’ שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה, כנודע שהיא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים מבריח מן הקצה כו’”, ומסיים הצ”צ “עכ”ל הזהב”. | |||
והרי ענין זה נדפס כבר, וידוע הפתגם,שדבר שבדפוס הוא לדורי דורות, והעיקר -שיומשך למטה מעשרה טפחים כפשוטו ממש, ובקרוב ממש. | |||
'''חיזוק “מוסדות תורה” במקומות שאירעו בהם ענין דהיפך החיים ל”ע''' | |||
ובפרט באותם מקומות בהם אירעו ענינים הבלתי רצויים, יש לעסוק בכל המבצעים הנ”ל -מבצע תורה, מבצע תפלין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע ספרים -עוד ביתר שאת ויתר עז. | |||
שכל המבצעים הרי הם שמירה והצלה, כמדובר (בהתוועדויות הקודמות) באריכות, ובפרט מבצע תורה, שלתורה ישנה הרי מעלה מיוחדת, וכמבואר באריכות בתניא (פכ”ג) שמצות הינם “אברין דמלכא” מה-שאין-כן תורה הרי “אורייתא וקוב”ה כולה חד”, הרי על-ידי שלומדים תורה, לוקחים אח הקב”ה עצמו, ובאמצעות זה הרי השמירה היא עוד ביתר שאת, כמובן. | |||
ובכלל זה הינו גם הענין של מוסדות תורה. יש לחזק את כל מוסדות החינוך בהם לומדים תורה -הן אותם מוסדות הקבועים במשך כל ימי השנה, הן את מוסדות החינוך הפועלים בזמן הקיץ (שכן גם מוסדות אלו, כיון שלומדים בהם תורה, ואורייתא וקוב”ה כולה חד, הינם ג”כ ענין ד”קבוע”), | |||
פשיטא שח”ו למעט במוסדות אלו, כולל גם -שכל אותם מוסדות לתקופת הקייץ שהתקיימו בשנה העברה, יתקיימו אף בשנה זו, ואדרבה: צריכה להיות אף הוספה בזה, | |||
וכנ”ל שעל-ידי התחזקות והוספה בלימוד התורה ובחיזוק מוסדות התורה, לוקחים את הקב”ה עצמו, ועל-ידי-זה מוסיפים בהשמירה, | |||
וכיון שזה וכל המבצעים הרי הם שמירה הבאה מהקב”ה, הרי השמירה היא באופן כזה שמלכתחילה לא יהיה ענין ואפילו מחשבה הפכית (”להעביר גו’ את מחשבתו”). וכמ”ש כל המחלה גו’ לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך, דמכיון ש”אני ה’ רופאך” הרי הרפואה באופן כזה ד”לא אשים עליך” מלכתחילה, וכמו שנתבאר בהתועדויות הקודמות. | |||
עוד ענין שיש צורך להבהיר -ענין זה נוגע בכלל וביחוד במקומות אלו בהם אירעו הענינים בלתי רצויים: | |||
כיון שבחודש זה -שבעה עשר בתמוז, והחורבן היה בגלל היפך אהבת חנם, על כן יש להשתדל ולהתחזק בענין אהבת ישראל, עד באופן דאהבת חנם דבר המביא להמשכת כל הברכות וכמ”ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, ש”כולנו כאחד” מהווה כלי ל”ברכנו אבינו”, וכמבואר בתניא (פרק לב) וב”החלצו מאתכם אנשים” באריכות. | |||