אקדמות: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  11 בדצמבר 2024
מ
החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה "
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה ")
 
שורה 11: שורה 11:
אחד הפיוטים שנכתבו כהמשך למסורת זו, הוא ה'אקדמות' שחובר על ידי רבי מאיר ש"ץ כהקדמה לתרגום הקריאה של חג השבועות, ובו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוקים ולעם ישראל, והיה נהוג לומר אותו בעיצומה של קריאת התורה, לאחר הברכה וקריאת הפסוק הראשון.
אחד הפיוטים שנכתבו כהמשך למסורת זו, הוא ה'אקדמות' שחובר על ידי רבי מאיר ש"ץ כהקדמה לתרגום הקריאה של חג השבועות, ובו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוקים ולעם ישראל, והיה נהוג לומר אותו בעיצומה של קריאת התורה, לאחר הברכה וקריאת הפסוק הראשון.


אף שנוהג התרגום פסק ברוב המוחלט של קהילות ישראל, נותר המנהג לומר את פיוט ה'אקדמות', ובהלכה התעורר דיון על מקום אמירתו בעיצומה של קריאת התורה אף שכבר לא נהוג לתרגם כלל, והאם הדבר אינו מהווה הפסק בקריאה{{הערה|ראו לדוגמא דברי הט"ז באורח חיים תצד, ס"ק א.}} ובסופו של דבר דעת ה[[ט"ז]]{{הערה|שאין זה נחשב הפסק}} התקבלה במרבית הקהילות.
אף שנוהג התרגום פסק ברוב המוחלט של קהילות ישראל, נותר המנהג לומר את פיוט ה'אקדמות', ובהלכה התעורר דיון על מקום אמירתו בעיצומה של קריאת התורה אף שכבר לא נהוג לתרגם כלל, והאם הדבר אינו מהווה הפסק בקריאה{{הערה|ראו לדוגמה דברי הט"ז באורח חיים תצד, ס"ק א.}} ובסופו של דבר דעת ה[[ט"ז]]{{הערה|שאין זה נחשב הפסק}} התקבלה במרבית הקהילות.


[אדמו"ר הזקן]] פסק, שאף שלכתחילה עדיף במקום שאין מנהג לקבוע שיאמרו זאת קודם קריאת התורה, הנוהגים לומר זאת לאחר הברכה באמצע הקריאה, יש להם על מי לסמוך ואין למחות בידם{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים תצד, ז.}}
[אדמו"ר הזקן]] פסק, שאף שלכתחילה עדיף במקום שאין מנהג לקבוע שיאמרו זאת קודם קריאת התורה, הנוהגים לומר זאת לאחר הברכה באמצע הקריאה, יש להם על מי לסמוך ואין למחות בידם{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים תצד, ז.}}
שורה 36: שורה 36:
פיוט האקדמות לא הובא ב[[סידור אדמו"ר הזקן]], אך בסידורי חב"ד שנדפסו בשנים מאוחרות יותר כן כללו אותו.
פיוט האקדמות לא הובא ב[[סידור אדמו"ר הזקן]], אך בסידורי חב"ד שנדפסו בשנים מאוחרות יותר כן כללו אותו.


ב[[לוח היום יום]] לחג השבועות מובא שלא נוהגים לומר את הפיוט, והרבי התייחס לכך מספר פעמים בשיחות שנערכו בעת הסעודות בדירת אדמו"ר הריי"צ, אך העיד שבעיר הולדתו [[יקטרינוסלב]] כן נהגו לומר, וכך נהג גם אביו{{הערה|1=[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/4384975/jewish/-.htm ראו לדוגמא ר"ד בעת הסעודות דחג השבועות, ה'תשכ"ז]. וב[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4385625 שיחת חג השבועות] סיפר שבתחילה גם אביו לא נהג לומר, ורק בשנים האחרונות לרבנותו קודם מאסרו נהג לעמוד על הבימה ולומר זאת בהתעוררות ובבכיות.}}, והתבטא שאינו יודע מדוע לא אמרו זאת בליובאוויטש, ויתכן שאדמו"ר הרש"ב רצה שיאמרו, אך הוא לא נהג להתערב בענייני ה[[גבאי|גבאות]] של בית הכנסת{{הערה|1=[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4385625 המלך במסיבו א' עמוד מז].}}.
ב[[לוח היום יום]] לחג השבועות מובא שלא נוהגים לומר את הפיוט, והרבי התייחס לכך מספר פעמים בשיחות שנערכו בעת הסעודות בדירת אדמו"ר הריי"צ, אך העיד שבעיר הולדתו [[יקטרינוסלב]] כן נהגו לומר, וכך נהג גם אביו{{הערה|1=[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/4384975/jewish/-.htm ראו לדוגמה ר"ד בעת הסעודות דחג השבועות, ה'תשכ"ז]. וב[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4385625 שיחת חג השבועות] סיפר שבתחילה גם אביו לא נהג לומר, ורק בשנים האחרונות לרבנותו קודם מאסרו נהג לעמוד על הבימה ולומר זאת בהתעוררות ובבכיות.}}, והתבטא שאינו יודע מדוע לא אמרו זאת בליובאוויטש, ויתכן שאדמו"ר הרש"ב רצה שיאמרו, אך הוא לא נהג להתערב בענייני ה[[גבאי|גבאות]] של בית הכנסת{{הערה|1=[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4385625 המלך במסיבו א' עמוד מז].}}.


לפועל, אף שהרבי קבע כהוראה לרבים שאין נוהגים לומר את האקדמות{{הערה|ספר המנהגים עמוד 44.}}, וכתב שאין להתפלא על כך היות והוא בדוגמת דברי הגמרא שדבר שיצא מפי הרב, התלמידים נוהגים להדר בזה, והיות שלא ראו את אדמו"ר הריי"צ אומר, חסידים מהדרים שלא לומר{{הערה|אגרות קודש חלק י"ח עמוד תכז. רשימות חוברת ח' עמוד 14.}}, הרבי עצמו נוהג לומר את האקדמות לעצמו בשקט, כשמתחיל לאומרם בשעת הוצאת הספר תורה מארון הקודש והולכתו לבימה, ולאחר מכן ממשיך לאומרם בין העליות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/chasidim/otzar/10/6/16.htm אוצר מנהגי חב"ד - שבועות].}}.
לפועל, אף שהרבי קבע כהוראה לרבים שאין נוהגים לומר את האקדמות{{הערה|ספר המנהגים עמוד 44.}}, וכתב שאין להתפלא על כך היות והוא בדוגמת דברי הגמרא שדבר שיצא מפי הרב, התלמידים נוהגים להדר בזה, והיות שלא ראו את אדמו"ר הריי"צ אומר, חסידים מהדרים שלא לומר{{הערה|אגרות קודש חלק י"ח עמוד תכז. רשימות חוברת ח' עמוד 14.}}, הרבי עצמו נוהג לומר את האקדמות לעצמו בשקט, כשמתחיל לאומרם בשעת הוצאת הספר תורה מארון הקודש והולכתו לבימה, ולאחר מכן ממשיך לאומרם בין העליות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/chasidim/otzar/10/6/16.htm אוצר מנהגי חב"ד - שבועות].}}.

תפריט ניווט