יימח שמו: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 16 בתים ,  18 נובמבר
מ
החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}"
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|")
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}")
שורה 12: שורה 12:
ההקשר המיידי של הביטוי "יימח{{כ}} שמו וזכרו" משויך ל[[המן הרשע]], שהוא ו[[עשרת בני המן|עשרת בניו]] נתלו למוות, וכך נתקיימה בו הקללה. חלק מהמקורות מציעים שההמשך, "וזכרו", נוסף כחזרה למצוות מחיית זכר עמלק. קשר זה נתמך בחלק מהמקורות ברעיון שהמן הוא צאצא של עמלק, שכן במגילת אסתר נזכרת כ"המן האגגי", ובכך נקשר לאגג, מלך [[עמלק]].
ההקשר המיידי של הביטוי "יימח{{כ}} שמו וזכרו" משויך ל[[המן הרשע]], שהוא ו[[עשרת בני המן|עשרת בניו]] נתלו למוות, וכך נתקיימה בו הקללה. חלק מהמקורות מציעים שההמשך, "וזכרו", נוסף כחזרה למצוות מחיית זכר עמלק. קשר זה נתמך בחלק מהמקורות ברעיון שהמן הוא צאצא של עמלק, שכן במגילת אסתר נזכרת כ"המן האגגי", ובכך נקשר לאגג, מלך [[עמלק]].


[[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] של הקללה "ימח{{כ}} שמו וזכרו" (יש"ו) הודבקה ל[[אותו האיש]]{{הערה|כך בספר תולדות ישו על קורותיו של אותו האיש.</ref>, כראשי תיבות בדיעבד.
[[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] של הקללה "ימח{{כ}} שמו וזכרו" (יש"ו) הודבקה ל[[אותו האיש]]{{הערה|כך בספר תולדות ישו על קורותיו של אותו האיש.}}, כראשי תיבות בדיעבד.


במהלך הדורות הופנה הביטוי כנגד אויבי העם היהודי בכללותם, ובאופן בולט במיוחד נגד ה[[נאצים]] ועוזריהם, אשר הוציאו לפועל את ה[[השואה|שואה]], רצח העם היהודי, פשעי מלחמה ומנגנון השמדה המונית שיטתי.
במהלך הדורות הופנה הביטוי כנגד אויבי העם היהודי בכללותם, ובאופן בולט במיוחד נגד ה[[נאצים]] ועוזריהם, אשר הוציאו לפועל את ה[[השואה|שואה]], רצח העם היהודי, פשעי מלחמה ומנגנון השמדה המונית שיטתי.
שורה 20: שורה 20:


== כנגד יהודים ==
== כנגד יהודים ==
מקובל ביהדות להפנות את הקללה כנגד צוררי העם היהודי. הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] מנהיג [[העדה החרדית]], אף שהיה קנאי, הורה שאין לומר על יהודי קללה זו, אפילו אם הוא חוטא או מומר. הוא הוכיח זאת מכך שעל פי ההלכה יש לקיים מצוות ייבום גם אם הנפטר חוטא או מומר{{הערה|[[שולחן ערוך]] אבן העזר קנז ה.</ref>, מצווה שתכליתה לוודא ש"לא ימחה שמו מישראל"{{הערה|דברים, כ"ה, ו'.</ref>. אף על פי כן מסופר כי [[החפץ חיים]] היה אומר זאת כנגד אד"ם הכהן (ולפי גרסה אחרת על חתנו, יהושע שטיינברג). על פי המסופר, בילדותו, ניסה אד"ם הכהן לשכנע אותו לדבוק ברעיון תנועת ההשכלה היהודית החילונית, ולכאורה ביקש להדיחו בילדותו מדרך התורה. החפץ חיים, שראה בו אפיקורוס, התעמת איתו ולבסוף התעלם ממנו לחלוטין. מאז כינהו בקללה זו, שכן ראה בו בבחינת שליח [[סטרא אחרא]], וכמאמר חז"ל: "המחטיא את האדם יותר מן ההורגו". רבי משה יצחק מפשעוורסק כתב כך על [[בן גוריון]]{{הערה|כתבי קודש פעווארסק.</ref>.
מקובל ביהדות להפנות את הקללה כנגד צוררי העם היהודי. הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] מנהיג [[העדה החרדית]], אף שהיה קנאי, הורה שאין לומר על יהודי קללה זו, אפילו אם הוא חוטא או מומר. הוא הוכיח זאת מכך שעל פי ההלכה יש לקיים מצוות ייבום גם אם הנפטר חוטא או מומר{{הערה|[[שולחן ערוך]] אבן העזר קנז ה.}}, מצווה שתכליתה לוודא ש"לא ימחה שמו מישראל"{{הערה|דברים, כ"ה, ו'.}}. אף על פי כן מסופר כי [[החפץ חיים]] היה אומר זאת כנגד אד"ם הכהן (ולפי גרסה אחרת על חתנו, יהושע שטיינברג). על פי המסופר, בילדותו, ניסה אד"ם הכהן לשכנע אותו לדבוק ברעיון תנועת ההשכלה היהודית החילונית, ולכאורה ביקש להדיחו בילדותו מדרך התורה. החפץ חיים, שראה בו אפיקורוס, התעמת איתו ולבסוף התעלם ממנו לחלוטין. מאז כינהו בקללה זו, שכן ראה בו בבחינת שליח [[סטרא אחרא]], וכמאמר חז"ל: "המחטיא את האדם יותר מן ההורגו". רבי משה יצחק מפשעוורסק כתב כך על [[בן גוריון]]{{הערה|כתבי קודש פעווארסק.}}.
 
 
==ראו גם==
==ראו גם==

תפריט ניווט