היסח הדעת: הבדלים בין גרסאות בדף

היסח הדעת, פירושו להסיח הדעת ולא להשים לב למחשבות אלו, ולהעסיק את המחשבה בענינים שאין להם כל שייכות כלל למחשבה הקודמת, אפילו לא לשלילת המחשבה, כי אם בענין שונה לגמרי<ref name=":0">אגרות קודש חכ"ג מכ' ח'תתד.</ref> ומה טוב באותיות התורה ותפלה, שהרי אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

מבואר ומובן גם בשכל פשוט שהיסח הדעת אין ענינו מלחמה עם המחשבה לא טובה{{הערה|למי שהיה אומר תהילים לפני השינה, כדי לתקן או להנצל מענין הידוע, הרבי כתב לו שזה שהוא אומר תהלים - הוא היפך מהיסח הדעת, וק"ל. (אגרות קודש כרך כב ח'רמב).</ref> ולא מלחמה נגד הענין ולא שקלא וטריא בו אפילו בשלילת הדבר, כי הרי זה '''היפך''' הענין של היסח הדעת, וענינו הוא כפשוטו להסיח דעתו לגמרי מכל אפילו מתקונו ומחשבות איך שרע הענין וכו'<ref name=":1" />.

אבל כיון שהמחשבה משוטטת תמיד הרי היסח הדעת אפשר רק באופן שישקיע מחשבתו בענינים מסוג אחר לגמרי, ומה טוב בענין של תורה, ואם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור ובפרט הלימוד במאור שבתורה מקור האור שזוהי פנימיות התורה כמבואר בכ"מ, וההכרח בהיסח הדעת דוקא מבאר בכ"מ ומיוסד ג"כ על תשובת הצ"צ הידועה (נדפסה בשו"ת שלו שער המילואים סי' ס"ב)<ref name=":1">אגרות קודש כרך טז מכ' ה'תתנא.</ref>.

במ"ש אודות מחשבות המבלבלות - ידוע עצה היעוצה בזה לכל לראש, לבדוק את התפילין שלו שתהיינה כשרות כדין, ועוד להסיח דעתו מכל מחשבות אודותם כותב, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבות, כי אם להניע את המחשבה ולהעתיקה לענינים אחרים, ומה טוב בעניני תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] חלק יט, מכתב ז'ער.</ref>.

ומובן וגם פשוט שברור הוא שאין בהן כל ממש ומציאות כלל וכלל, ובודאי גם היא עצמה נוכחה בזה, שהרי מאז התחילו המחשבות ראתה חסדי השי"ת וברכתו בפועל במוחש בבנין בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, והרי זהו מהענינים הכי יסודים והם עיקר בחיי איש ואשה הישראלים, אלא שבענינים התלוים במחשבה, העצה הכי ראשונה היא היסח הדעת, והיסח הדעת אין ענינו ללחום עם המחשבה בלתי רצוי' אלא להפנות את המחשבה לענין אחר, ומה טוב להפנות המחשבה לעניני יהדות, שאז מעט אור דוחה הרבה חשך, ודלא כמו שכותבת שהיא משתדלת להתגבר על המחשבה, שהרי מלחמה בענין האמור הוא היפך היסח הדעת{{הערה|אגרות קודש כרך יח ו'תתמז. </ref>.

מובן שאין לקבוע מסמרות בזה שהרי תלוי הרבה בתכונת הנפש של כאו"א ואין דיעותיהם שוות, ולכן יתייעץ עם זקני אנ"ש אשר בסביבתו, המכירים אותו, או שיפרט עניניו לפניהם, והם יורוהו. ונקודה כללית בתקון האמור הוא, הליכה צעד אחר צעד מדרגא לדרגא ולא דלוג וקפיצה, שאין ענינם אלא הוראת שעה לעת מן העתים. כמובן הדברים אמורים בהנוגע רק לגדרים ופרישות בשטח האמור, שהרי מה שאסור אסור לעשות ואין לחכות לימים עד שיגיע לדרגא שיבינו האיסור וכו' שלכן לא רק דילוג וקפיצה הסדר בזה כי אם עקירה לגמרי ממקום הראשון למקום חדש, ומובן ריחוק המקומות מן הקצה אל הקצה, וע"פ המבואר בתניא, שהעובר אפילו על דקדוק קל של ד"ס אסור וקשור הוא בידי החיצונים ר"ל, והשומר אפילו על דקדוק קל של ד"ס מתקשר ומתאחד עי"ז עם אין סוף ב"ה, יעוין שם{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך יח מכ' ז'טו.</ref>.

וגם בכגון זה יש להמליץ מאמר חז"ל יגעת ומצאת [אלא שהיגיעה בכגון זה היא דוקא על ידי היסח הדעת והתענינות והתבוננות בענינים של שמחה], והרי השם יתברך בורא העולם ויוצר האדם והוא עצם הטוב ומטבע הטוב להיטיב{{הערה|אגרות קודש כרך כב, מכתב ח'תקפו.</ref>.

כן מהנכון שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה ולאחר התפלה וגם בשויו"ט יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ולכל לראש חרטה גמורה על העבר ושמירת עיניו מלראות או מלקרות דברים המעוררים ומגרים ולהיות חזק בבטחונו אשר הקב"ה הבטיח שלא ידח ממנו נדח, ואם ח"ו אפילו נכשלים מושללת העצבות ע"ז וכמבואר בספר התניא באריכות ובטח יש לו שיעור לימוד בספר זה, ובאם לא נקבע עד עתה הנה יקבע עתה קביעות לימוד בספר זה, וימצא שם במפתח הענינים שבסוף ספר התניא אותם הפרקים שם מדבר איך שאסור להיות בעצבות ואם אפילו נכשל צריך להתבונן וכו' עיין שם, ויהי רצון שיוכל לבשר טוב בכל האמור{{הערה|אגרות קודש כרך טו ה'תרדע.</ref>.

ה) אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור{{הערה|אגרות קודש כרך כב, מכתב ח'שמב.</ref>.

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור{{הערה|אגרות קודש חלק כ, מכתב ז'תצ.</ref>.

ובמ"ש אודות התעניות יחליף זה בתענית רצון, ז.א. שלא למלאות רצונו באכילת מאכל ערב וכיו"ב ולהחליפם בנועם ועריבות בתורה ומצותי', ובזה מובן וגם פשוט השפעה על הזולת, שעליו להביט על עצמו כשלוחו של מקום ב"ה, וכדבר משנה סוף קדושין אני נבראתי לשמש את קוני, אשר שמוש קונו הוא ע"י הפצת תורתנו תורת חיים, וקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם, ועליו לעשות בזה בכל מקום שידו מגעת פעם אחר פעם ובדברים היוצאין מן הלב, שאז ה"ה נכנסים ללב השומע, ואם לעת עתה לא נכנסו הרי זוהי הוכחה שאינו מדבר בלבביות הדרושה, ואדרבה באם ידברו כנ"ל בדרכי נועם אבל בתוקף, לא לבד שיצליח בהנוגע לזולתו אלא שיצליח כהנה בהנוגע לעצמו ובלבטי נפשו, והרי הימים עת רצון אשר (כמבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ראה ד"ה אני לדודי) אז המלך בשדה וכו' ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו'{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך יט, מכ' ז'תכו.</ref>.

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור{{הערה|אגרות קודש חי"ח, מכ' ו'תשמה.</ref>.

וכיון שלכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, הנה נוסף על שבטח זהיר הוא בטבילת עזרא, מהנכון שבכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה וכמרז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וישמור על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, אשר סגולה הם לכו"כ ענינים. מובן שכל הנ"ל צ"ל בלי נדר כנוהג בישראל עתה וכמובן הענין ממ"ש בלקו"ת פ' מטות דרושי הנדר ובסהמ"צ להצ"צ מצות נדרים{{הערה|אגרות קודש כרך טו ה'תקטז.</ref>.

אינו מזכיר אם גם בנוגע לחבירו... שי' הרי גם אותו מבלבלים אלו הטענות שכותב בהנוגע לעניניו, ואם כן הוא - הרי מובן שגם אליו שייך מענה הנ"ל{{הערה|אגרות קודש כרך כא מכתב ח'ו.</ref>.

ועוד דרך בזה והיא מעולה יותר, וכמדומה שכבר כתבתי לו זה, היסח הדעת לגמרי, וכשבא היצר בפיתוייו, עונים לו, שאין עתה פנוי הוא לכך, כי צריך ללמוד וצריך לקיים מצוה ולהתפלל וכו' וביחד עם זה הפרשה לצדקה פרוטות אחדות בכל יום חול בבקר קודם התפלה ושמירת שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, ועוד ועיקר התמדה ושקידה מתאים לסדרי הישיבה, והרי אפילו מעט אור דוחה אפילו הרבה חשך{{הערה|אגרות קודש כרך כ, מכתב ז'תקיג.</ref>.

תקותי אשר שורותי המעטות בכמות, תספיקנה לעורר מחשבתה ולכוונה לנקודה האמיתית והפנימית שלה בעצמה, והיא, אשר בפנימיות נפשה, בוטחת בהחלט, אשר השם יתברך משגיח עלי', ועלי' רק להוציא מחשבה זו מפנימית הנפש לעניני' בחיי היום יומים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, וכנ"ל הדרך לזה הוא, לא על ידי דיון והעמקה בשכל, כי אם לסמוך על הרגש הפנימי שלה, שבוטחת בהשם יתברך, ולא לחפש ספיקות ולברוא קושיות, שאינן קושיות כלל, ובאמת גם אין מבלבלות אותה, והיסח הדעת מכל הענין, בודאי שיעזור לה להפטר בקל מהבלבולים האמורים{{הערה|אגרות קודש כרך יח ו'תתצג.</ref>.

הרי תורתנו - מל' הוראה - היא תורת חיים (כולל חיים לא רק בעוה"ב אלא גם בעולם הזה, ואדרבה - הוא העיקר, שהרי לא בשמים היא) והענין דלחץ דם, מלבד שמשתנה מזמן לזמן ותלוי במצב ההתרגשות ובמצב רוח בכלל וכו' והיסח הדעת ממעט בזה כו"כ, הנה גם הרופא יסבירם אשר אלפים ואלפים בלחץ דם יותר על הרגיל, מולידים בנים ובנות באופן הכי טוב וכו'{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך יט ז'נב.</ref>.

מובן שהנ"ל בנקל יותר לגשם כשהגוף חזק ובריא, ולכן כדאי שישאל עצת רופא בהנוגע לזה ויעשה כהוראתו בפועל אבל כנ"ל מבלי התבונן אם יש לו רגש פחד כו' וכו' והרי נמצאים אנו בימים דחתימה וגמר חתימה טובה והשי"ת שהוא עצם הטוב משפיע טוב עד למטה לאיש הישראלי בטוב הנראה והנגלה{{הערה|אגרות קודש כרך טז, מכ' ה'תשצ.</ref>.