מצווה: הבדלים בין גרסאות בדף

כמו כן נאמר שהמצוות הן כביכול [[רמ"ח איברין דמלכא|איברי המלך]], הקדוש ברוך הוא, במשמעות שעל ידם ממשיכים [[אלוקות]]<ref>תניא פכ"ג. ועוד.</ref>.

אמרו רז"ל<ref>תנחומא שמיני ח (וראה שם ז). ב"ר רפמ"ד. וש"נ. וראה מו"נ ח"ג פכ"ו.</ref> "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות". היינו, שהכוונה בנתינת המצוות היא (לא בשביל המצוות עצמם, אלא) בשביל הבירור והזיכוך של כחות ואברי האדם שמקיים את המצוה ובשביל הבירור והזיכוך של הדברים שבעולם שבהם מקיימים את המצוה<ref>ראה בארוכה תניא פל"ז.</ref>.  

ויש ענין נעלה יותר במצוות, שהם מצוותיו של הקב"ה, כדרשת רז"ל<ref>שמו"ר פ"ל, ט. וראה גם ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.</ref> עה"פ<ref>תהלים קמז, יט.</ref> "מגיד דבר'''יו''' ליעקב חוק'''יו''' ומשפט'''יו''' לישראל", מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, דזה שהקב"ה מקיים את המצוות (''קודם'' שאומר לישראל לעשות) הוא מצד עצמו (מצד למעלה). [וכמובן גם מזה שרמ"ח פיקודין הם רמ"ח אברין דמלכא, דזה שהמצוות הם האברים שלו כביכול הוא מצד למעלה]. וע"י שישראל עושים את המצוות שהוא עושה, הם הולכים בדרכיו של הקב"ה ודבוקים בו, ועי"ז נמשך חיות להאדם שמקיים המצוות, כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי ע"י עשיית המצוות הוא מתדבק בהקב"ה (כנ"ל), וע"י ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם (עי"ז) חיים כולכם היום.  

וכל אחד משלושה סוגים אלו, כלולים זה מזה<ref>ד"ה כי ישאלך וד"ה ת"ר נר חנוכה תשל"ח. וש"נ. ועוד.</ref>.

"והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות<ref>אבות פ"ב משנה א.</ref>"  

הרמב"ם מפרש<ref>בפירוש המשניות אבות פ"ב מ"א.</ref> שבמצוות לא תעשה באר הכתוב העונש על כל אחת מהן מלבד המעט מהן, וחייב על קצתם המיתות, ועל קצתם הכרת ומיתה בידי שמים ומלקות. וידענו מעונשי מצוות לא תעשה כולם, איזה מהם איסורם גדול ומה מהם למטה ממנו, ומאלו המדרגות, נדע חומר העוון וקלותו.  

הרבי שואל<ref>לקו"ש ח"ד פרקי אבות ב.</ref> מה החילוק בין אם יודעים את חומרת מצוות מזה שכתוב אצלם בפירוש או שלומדים את זה מהעונש?

מסופר בגמרא<ref>שבת קיח, ב.</ref> שרב יוסף שאל לרב יוסף בנו של רבה "אבוך במאי זהיר טפי" (באיזה מצוה אביך הכי נזהר)? ענה לו: בציצית. יום אחד רבה עלה במדריגות, ונקרע לו חוט של ציצית, ולא ירד כל עוד לא הביאו לו ציצית.  

אדמו"ר הזקן מבאר<ref>תניא אגה"ק סוס"ז.</ref> שענין זה "אינו בבחינת טעם ודעת מושג אלא למעלה מבחינת הדעת שכך עלה במחשבה לפניו יתברך .. בחינת הגורל ממש", היינו, שעלה ברצונו שנשמה זו תרד למטה בשביל מצוה ופעולה פלונית, ונשמה זו תרד למטה בשביל מצוה ופעולה פלונית.

וכמאמר הבעש"ט<ref>ראה כתר שם טוב בהוספות סר"ט. וש"נ (נעתק ב"היום יום" ה אייר).</ref>: נשמה יורדת לעולם למשך שבעים-שמונים שנה כדי שפעם אחת תעשה טובה בגשמיות או ברוחניות ליהודי מסויים, במקום מסויים, בענין מסויים.

וכיון שעיקר ירידתו למטה היא בשביל פעולה זו, הרי מובן, שפעולה זו נוגעת יותר ועל ידה מגעת הנשמה למעלה יותר מאשר כל שאר עניניו במשך חיים חיותו בעלמא דין<ref>פורים תשכ"ב תו"מ ע' 201. ועוד. </ref>.

הרבי אמר<ref>ריש שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב.</ref> שהשליחות המיוחדת וה"שער" בה ועל ידה כל שאר עניני השליחות עולים היא: להיות מוכנים בפועל לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!