2,628
עריכות
חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←תקפ"ז – מאסרו של אדמו"ר האמצעי
מאין תקציר עריכה |
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 331: | שורה 331: | ||
:'''לערך מורחב: [[מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי]]'''. | :'''לערך מורחב: [[מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי]]'''. | ||
===תקפ"ח – הסתלקות אדמו"ר האמצעי=== | |||
כ"ק אדמו"ר האמצעי היה אומר תמיד, שהוא מפחד משנת [[תקפ"ח]], שמרומזת גזירות על שנה זו, והחל לרמוז לחסידים על דבר הסתלקותו. | |||
פעם אמר לחסידים: | |||
אבי היה בן נ"ד שנים כשנלקח לפטרבורג בפעם השניה, ונתנו לו אז ברירה מן השמים: יסורים או הסתלקות, ובחר ביסורים. כפי הנראה השאיר לי את הברירה השניה... - וכך הווה שהסתלק בן נ"ד שנה. | |||
בשנת [[תקפ"ה]] (1825) עלה לשלטון הצאר ניקולאי הראשון, שהיה שונא ישראל. מיד בתחילת כהוגתו החל בגזירת גזירות על יהודי רוסיה. הגזירה החמורה ביותר שגזר היתה [[גזירת הקאנטוניסטים]]. | |||
גזירת הקאנטוניסטים נגזרה בקיץ תקפ"ז (1827). וכך נאמר בצו שהוציא גיקולאי: "כל היהודים מגיל 12 עד גיל 25 חייבים להתגייס לצבא למשך 25 שנה". | |||
לשם כך נסע אדמו"ר האמצעי לקראת הימים הנוראים של שנת תקפ"ח לאוהל אביו, כ"ק אדמו"ר הזקן, ב[[האדיטש]]. חסידים רבים הצטרפו לרבי ושהו בכל ימי שהותו של הרבי בהאדיטש הוא אמר מאמרי חסידות רבים. | |||
בהיותו בהאדיטש אמר לחסידים: "פעלתי אצל אבי שיפטרוני מהרבנות". חשבו החסידים שבוודאי כוונתו לנסוע לארצנו הקדושה. אמרו לו החסידים: "כיצד תעזבו אותנו כצאן בלי רועה?" אמר להם כ"ק אדמו"ר האמצעי: "חתני הרמ"מ — כ"ק אדמו"ר ה[[צמח צדק]] - נמצא אתכם, והוא יהיה לכם לרועה נאמן". | |||
אחרי ה[[ימים הנוראים]], כשהיה בדרכו חזרה ל[[ליובאוויטש]], עבר דרך העיו נעז'ין. שם חלה קשות ונאלץ להתעכב במקום. הביאו רופאים גדולים, וכולם אמרו שאין תרופה למחלתו. הרופאים הזהירו אותו שלא יאמר חסידות. הדבר היה למורת רוחו, עד שאמר: "קצתי בחיי". חוליו התגבר מיום ליום, וכשהיו נוגעים בו היה מתעלף. כך נמשך הדבר עד חודש [[כסלו]]. | |||
בחודש כסלו, שבוע לפני הסתלקותו, ביקרו אצלו הרופאים ומצאוהו שוכב כמעט בלי חיות. ביום ח' [[כסלו]] רצה לכתוב חסידות בעניני [[חנוכה]], לאחר מכן אמר: "כל העולם שרוי בצער ואני מתעננ כל כך?!" ומשך את ידו מלכתוב. הוא אמר לחסידים שילכו לבתיהם לומר "[[לחיים]]" ולהיות שמחים. אמרו לו החסידים: "בקרוב יהיה י' כסלו יום שמחת גאולת רבנו, ואז הוא זמן שמחה, אכל עכשיו - לשמחה זו מה עושה?!" ענה להם כ"ק אדמו"ר האמצעי: "אף-על-פי-כן, לכו ועשו כאשר אמרתי". | |||
בליל ט' כסלו התעלף פעמים רבות וככל פעם היו מעירים אותו. בפעם האחרונה שהתעלף לא יכלו לעוררו, ותהי' צעקה גדולה בבית, ובאו כל אנשי העיר יחד עם החברה קדישא וראו שאין בו רוח חיים. אבל החסידים ניגשו אליו ואמרו לו: מדוע רבנו מבהיל אותנו, האם לא שמע את קול הצעקה?, הביט לעברם הרבי ואמר: "שמעתי קול קורא 'מה צריכה נשמה כזו בעולם הזה'!" | |||
אח"כ אמר להלבישו כתונת לבנה, ולבש לבנים ונתעטף לבנים דומה למלאך ה' צבאות. פניו החלו מאדימים והתחיל לדבר טוב על כלל ישראל. אח"כ אמר לחסידים שיהיו שמחים בלילה זה, כי שמחה ממתקת דינים. והכין את עצמו לומר חסידות, והתמלא הבית אורה ושמחה. והיה הרבי שמח בחסידים כבשעת חתונה, וכולם סברו שכעת יחזור הרבי לאיתנו. | |||
והתחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי הוי' תלכו", הוא אמר את הדרוש בהתלהבות עצומה, וכמה פעמים שאל באמצע, האם האיר ככר השחר? לפני עלות השחר סיים את הדרוש במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" ומיד פרחה רוחו ונשמתו, בחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה.{{הערת שוליים|אמר על כך חתנו כ״ק אדמו״ר הצ״צ: - "הסתלקות כזאת לא מצעו מיום הסתלקות ה[[רשב"י]], שהסתלק באמצע אמירת תורה".}} | |||
ביום ט' בכסלו תקפ"ח (1827), ביום בו מלאו לו נ"ד שנים נסתלק. | |||
באותו יום הובא לקבורה ונגנז ארון הקודש. ויום גאולתו הראשון י' כסלו, שאמור היה צריך להיות יום חג ומועד, נהפך ליום אבל כבד לחסידים ולכלל ישראל. | |||
מנוחתו כבוד בעיר נעז'ין. על קברו בנו אוהל ולידו בית כנסת. בשנים האחרונות שופץ האוהל. | |||
בשעת ההסתלקות בנעז'ין, נשרף שולחנו של הרבי בחדרו בליובאוויטש. אותו שולחן בו כתב את דברי תורתו. על השולחן עמד ארגז עם כתביו הרבים וכולם עלו באש. ־ | |||
חתנו כ"ק אדמו"ר ה[[צמח צדק]] ישב עליו 'שבעה', התפלל לפגי העמוד ואמר קדיש יתום. | |||
נשיאותו של רבנו האמצעי נמשכה כארבע עשרה שנים.{{הערת שוליים|'[[בית רבי]]' ח"ב עמ' יא}} | |||
=== '''תקפ"ט''' – קבלת הנשיאות של הצ"צ === | === '''תקפ"ט''' – קבלת הנשיאות של הצ"צ === | ||