סעודה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''סעודה''' הוא כינוי למעמד בו האדם קובע את עצמו ל[[אכילה|אכילת]] [[לחם]] באופן של קבע המחייב [[ברכה אחרונה]]. שמה של הסעודה נקבע מלשון הפסוק "ולחם לבב אנוש יסעד".

בזוהר הקדוש מובא כי בשעת הסעודה, שהאדם מעלה ניצוצות מהלחם, השכינה שורה על ראשו של האדם. מסיבה זאת על האדם לנהוג בכובד ראש בסעודה ולעסוק בדברי תורה. וביאר הבעל שם טוב כי כשמדבר דברי תורה על השלחן, הדברי תורה הם נשמה לאותו [מצוה] הגשמיות של השלחן. ולכן "ידבר הרבה דברי תורה על שלחנו תמיד בסעודתו בחול, וכל שכן בשבת"{{הערה|[[כתר שם טוב]] חלק שני רצט.}}.