יש מאין: הבדלים בין גרסאות בדף

'''יֵשׁ מֵאַיִן''' הוא מונח המייחס להתהוות של [[ישות]] כלשהי מהעדר, התהוות "דבר" מ"לא דבר"". היכולת ליצור יש מאין נקראת [[בריאה]], והיא ייחודית ל[[בורא]] ("בחיק הבורא"), זאת בשונה מהתהוות של [[עילה ועלול|עלול מעילה]] או יצירת [[יש מיש]]. הראשון שהשתמש במושג זה היה שלמה אבן גבירול{{הערה|1021-1058 למניינם. המושג מופיע ביצירתו "כתר מלכות", המתאר את הבורא והבריאה בשירה הכוללת גם שורות תפילה. באחת הפסקאות שם:"אַתָּה חָכָם וּמֵחָכְמָתְךָ אָצַלְתָּ חֵפֶץ מְזֻמָּן / כְּפוֹעֵל וְאֻמָּן, לִמְשֹׁךְ מֶשֶׁךְ הַיֵּשׁ מִן הָאָיִן / כְּהִמָּשֵׁךְ הָאוֹר הַיּוֹצֵא מִן הָעָיִן […] וְקָרָא אֶל הָאַיִן – וְנִבְקַע / וְאֶל הַיֵּשׁ – וְנִתְקַע / וְאֶל הָעוֹלָם – וְנִרְקַע".}}. שנים לא רבות לאחר מכן התחיל להשתמש בו האבן עזרא לתאר אופן הבריאה, ואחריו נמשכו <nowiki>[[תורת הקבלה|המקובלים]] כולם.

בתניא{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ']]}} מוסבר שמציאות יש אמיתי ממש (היינו, מציאות נבראים שאינם אלוקות) מתחילה ב[[עולם הבריאה]]{{הערה|היינו, '''[[אורות וכלים|הכלים]]''' דעשר ספירות דבריאה, אבל ה"[[אורות וכלים|אורות]]" של הכלים (ליתר דיוק דווקא דרגת ה'[[נשמה]]' של האורות, אבל [[רוח]] ו[[נפש]] הן כבר עניין של [[נברא|נבראים]]) הם אלוקות.}}, אבל עניינים מסויימים שהם מעין ממוצע בין אלוקות לנבראים יש גם למעלה יותר, ויש בזה שתי דרגות כלליות. ומלמטה למעלה:

א. [[היכלות (בחסידות|ההיכלות]] וגופות ה[[מלאך|מלאכים]] דאצילות שהם נבראים "ממש" (אך רק ביחס לעצם האלוקות, שהרי ביחס לנבראים גם הם אלוקות).

ב. נשמות ה[[אדם]] והמלאכים, שלמרות שמצד אחד הן  אלוקות (אלא ש"ב[[צמצום]] עצום") מצד שני הן כבר נפרדו מ[[אור הקו]] ולכן אין בהם את הכח לברוא יש מאין (שבכלים ד[[עולם האצילות|אצילות]] '''כן''' קיים – כי אור הקו אין סוף ברוך הוא מאיר בהם, [[ביטול|ובטלים]] אליו [[אור השמש בשמש|כזיו השמש בשמש]]).

עיקר תחילת היש הוא בעולם הבריאה, הנברא מ[[ספירת המלכות|מלכות]] (דאצילות){{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ'|תניא, אגה"ק כ'.]]}}, שכן שני מאפייני ה"יש"{{הערה|מציאות שאינה אלוקות.}} הם א. '''שלא מורגש בו''' שנוצר מאלוקות. ב. שיש בו '''ריבוי והתחלקות'''. ושני עניינים אלו באים משני העניינים שבמלכות דאצילות: [[אלקים|שם אלוקים]] מסתיר את האלוקות בפני הנבראים, [[שם אדנ"י|ושם אדנ-י]] הוא השורש של גדרי התחלקות פרטי הזמן והמקום{{הערה|לכן בשעהיוה"א שבתניא עד פרק ו' מדבר על שם אלקים ומפרק ז' ואילך על שם אנד-י. כי עד פרק ו' מבאר כיצד ספירת המלכות מעלימה בפני הנבראים על מקורם, ואילו מפרק ז' מבאר איך מתייחד שם הוי' '''בגדרי זמן ומקום''' (שמקורם שם אדנ-י.}}.