39,916
עריכות
שיחת משתמש:חסיד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מי הוא
(←מי הוא) |
(←מי הוא) |
||
| שורה 177: | שורה 177: | ||
== מי הוא == | == מי הוא == | ||
מכיון שכבודו לומד מסכת ברכות, ובעז"ה יתחיל לאחר חג השבועות דף נ: הנני להציג לפני כבודו חידושים של הרבי במסכת בדף נד ע"ב, בצירוף דברי התלמיד. | |||
הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהולו למהות חדשה של מלח. | |||
ברור הדבר, כי הדבר תלוי מה מהם נס גדול יותר; האם נס תמידי, שהינו קטן יותר, כלומר - הפיכה תמידית של גופה לנציב מלח הינו נס גדול יותר בכמות, שהרי הינו נס תמידי, אם כי באיכותו הנס קטן יותר, שהרי הנס לא הפך את גופה למהות אחרת של מלח, אלא הגוף נותר במהותו, וישנו דבר זמני ההופך אותו למלח. מצד שני אם הנס היה נס חד פעמי שהפך את מהות גופה למלח מוחלט, נמצא כי באיכותו הנס גדול יותר, שהרי הבשר נתהפך למלח מוחלט, אם כי בכמות הנס קטן יותר, מכיון שהינו נס חד פעמי. | |||
הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת ב[[מסכת שבת]], בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי יין לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו. | |||
הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר בעצמותו ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת. | |||
הרבי מסביר,כי למעוטי בניסא עדי, וככל שהנס קטן יותר עדיף שהרי אין הקדוש ברוך הוא עושה ניסים לחינם, ולכן הנס הקטן יותר התרחש, והמחלוקת היא מי מהניסים קטן יותר.{{הערת שוליים|[[רשימות]].}} '''עד כאן דברי הרב, מכאן ואילך דברי התלמיד.''' | |||
לפי דברי הרבי, יש לחקור בהמשך הגמרא, כאשר הגמרא מציגה את הנס שנעשה לעם ישראל, הגמרא אומרת כי הארון יישר את ההרים לפני עם ישראל בתמידות, בכל מקרה שהיו צריכים לעבור לפני הר מסוים, היה הענן מיישר את הדרך לפניהם. כאשר היו צריכים לעבור ישראל בין שני הרים מסוימים שביניהם היה בקעה גדולה, האמוראים התחבאו בחורי אחד מההרים, ותכננו שכאשר ישראל יעברו בהר הם יזרקו על ישראל חיצים ובליסטראות. כאשר ישראל התקרבו להר, התקרבו שני ההרים זה לזה, והאמוראים נמצאו במצב מאוד לא נוח, שגרם לגופם לקבל צורה חדשה וצרה מאוד, שלא בהכרח הותירה את נשמתם באותו מלבן צר. גם דמם לא מצא מקום באותו מקום חדש ולא נוח, ומיד כאשר עברו ישראל מהמקום ושני ההרים נפרדו חזרה זה מזה, מצא דמם מקום מפלט והוא נשפך לנחל ארנון, וכך נודע לישאל מנס הגדול שקרה להם. | |||
מתעוררים בכך מספר שאלות: | |||
א. בכך שאנו רואים, שכאשר עברו בני ישראל את המקום, חזרו ההרים למקומם, מוכח כי הנס שקרה שההרים התחברו זה לזה, לא היה נס גדול באיכות, וטבע הרים לא השתנה להיות אחד, אלא הנס היה בכמות, וטבע ההרים נשאר כמו שהוא - שכל אחד מההרים היה הר נפרד לבדו, והנס חיבר אותם, וכאשר נסתיים הנס - חזרו ההרים למקומם. ומכך מוכח שנס באיכות הוא גדול יותר מנס הגדול בכמותו. הדבר סותר את ההלכה הפסוקה במסכת שבת, שעדיף להרבות במשא באיכות, מכיון שההרביה בכמות היא גדולה יותר וקשה יותר. | |||
ב. [[רש"י]] בחומש דברים, מסביר כי לא הארון הוא שיישר את ההרים, אלא ההר עצמו התקרב, והסיבה לכך היא שהתקרב - "כשפחה היוצאת להקביל פני גברתה". ואמנם היה אפשר לומר כי הדבר אינו סתירה, מכיון שהארון יישר את ההרים על ידי שההרים עצמם התקרבו לארון ככל שניתן, ובכך הם נהפכו להיות שוים; שהרי החלק הגבוה יותר של ההר התנמך והוקטן ברצותו להתקרב ולהקביל את פני הארון, וכך גם החלק התחתון יותר של ההר הגביה את עצמו, וכן כאשר היה חור בין שני ההרים אז שני ההרים התקרבו זה לזה ברצותם להתקרב ככל שניתן לארון כדי להקביל את פניו כשפחה וכו'. אם כי לפי זה נמצא שהנס לא נעשה כלל בשביל הצלת ישראל מהאמוראים, אלא רק דרך אגב? | |||
והתירוץ: | |||
א. מתי אמורה המחלוקת, האיכות או הכמות מי מהם עדיפה? דווקא כאשר על ידי ההרביה באחת משני האפשרויות לא תתרבה המשא. וכמו בהלכות שבת, שם מדובר כי הן על ידי הנשיאה באיכות והן על ידי הנשיאה בכמות, המשא שווה. אך ברור הדבר, כי אם על ידי ההרביה באיכות, יצטרך לסחוב כמות נוספת, אז ברור הדבר כי הכמות קלה ועדיפה יותר וכך ההפך. ובנידון הדברים בעניננו: מתי אמורים הדברים, שנס באיכות מתמודד לעומת הנס בכמות, דווקא כאשר על ידי הנס באיכות לא תתרבה הנס. אך כאן, מכיון שהנס נצרך היה רק לזמן קצר - זמן עבירתם של ישראל בין ההרים, (או גם הריגתם של שונאי ישראל שהתחבאו ביניהם), אילו היה הנס קורה על ידי הפיכך טבע ההרים שיתהפכו להיות אחד, נמצא כי קרה כאן נס שאינו נצרך, שהרי בזמן שלאחר המעבר של ישראל אין נצרך שיהיו ההרים מחוברים, וכך הנס, ניכר ומתמשך זמן רב יותר. אך כאשר טבע ההרים התהפך באופן זמני ומתמשך בלבד להיות צמוד להר השני, אז מיד כאשר עברו ישראל - חזרו ההרים להיות אחד, ואז זמן הנס קצר יותר וזה עדיף. | |||
ב. ובאופן אחר יש לתרץ, שמכיון שכל הנס קרה על ידי שההרים רצו להקביל פני המלכה, אם הם היו מתחברים להיות אחד, נמצא כי אין כאן יותר שפחה, שהרי מהותה בטל לגמרי בהיותה אחד עם ההר השני. ונמצא כי בטל הכבוד של "שפחה היוצאת לקבל פני גברתה". | |||
אם כי ההר מצד עצמו וודאי לא היו לא חשבונות כאלו, שהרי הדבר דומה למש"כ [[אדמו"ר הזקן]] ב[[ספר התניא]] כי כאשר נר רוצה לעלות מעלה להכל המקו אורו שבגלגל השמש - אין הוא עושה שום חשבונות, ועל אף ששם יבטל לגמרי, עם כל זאת כך הוא חפצו ותשוקתו הפשוט, בלי שום טעם ומושג כלל. וכם ישראל מתשוקק למקור שהוא הקב"ה להיות בטל אליו כליל באמת על אך ששם יבטל ממהותו, ונמצא שההר עצמו הסכים להבטל לגמרי - העיקר לקבל פני גבירתו, עם כל זה רצון השי"ת הוא שישראל ישאר במהותו העצמי ושם יבטל, שהרי אין מלך בלא עם, כך גם ההר היה צריך להשאר בעצמותו של הר - ודווקא באופן זה לקבל פני גבירתו. | |||
אם כי ב[[יעקב אבינו]] עליו השלום, כאשר היתה מריבה בין האבנים שבבית המקדש על מי ישן ועל מי יניח את ראשו, שם מצינו שהאבן השתנתה לגמרי מעצמותה הראשונה, וכאשר היתה מריבה בין האבנים על מי יניח צדי קאת ראשו הם נהיו למציאות אחת וגם אחרי שקם משנתו היא נשארה אבן אחת, ושם מוכח שנס חד פעמי גדול באיכותו קטן הוא יותר נס גדול בכמות. וזה מוכרע כההלכה הפסוקה, שאיכות קטן יותר מכמות. | |||
ג. ועל מה שמצינו שהנס קרה לישראל בדרך אגב דווקא, ועל ידי שההרים יצאו לקבל פני גבירתם שהיא השכינה ששרתה בארון, יש בזה טובה גדולה מאוד לישראל. מכיון שאם הנס היה קורה במיוחד לטובת ישראל, וכן כל הניסים התמידיים שקרו להם בישור ההרים, נמצא שהיו מנכין להם מזכויותיהם, כמו שאכן התאונן יעקב אבינו "קטנתי מכל החסדים" ומכל לומדת הגמרא במסכת שבת שכל העושין לו נס מנכין לו מזכויותיו. ולכן קרה הנס באופן של "שפחה יוצאת לקבל פני גברתה", וכך הנס קרה, אם כי זכיותיהם של ישראל לא קטנתי, והיתה כאן טובה כפולה ומכופלת לישראל. | |||