ישראל נח בליניצקי: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''ישראל נח בליניצקי''' (מכונה '''ישראל נח הגדול''', [[ניסן]] [[תרמ"ג]] - [[י' חשוון]] [[תשמ"ג]]) היה מחשובי ה[[משפיע|משפיעים]] בדור האחרון, זכה לאריכות ימים מופלגה ונחשב דמות של חסיד קשיש אשר כל כולו נתון ללימוד ועבודת ה'. ממנהלי ישיבות [[תומכי תמימים קרמנצ'וג]], [[תומכי תמימים סמרקנד]] ו[[תומכי תמימים ברינואה]], ואת כל פעלו למען '[[תומכי תמימים]]' עשה בהתנדבות גמורה ולפרנסתו עבד כמנהל חשבונות.  

נולד בחודש [[ניסן]] [[תרמ"ג]]. נקרא על שם [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|כ"ק הרה"צ ר' ישראל נח שניאורסון - מהרי"נ - מניעז'ין]]  בנו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] שנפטר זמן קצר קודם שנולד{{הערה|ר' [[שניאור זלמן ברגר]], [[תשס"ו]], '''ישראל נח הגדול''', פרק א', עמוד 13}}, בצעירותו זכה ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בצילם של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

ב[[קרעמנצ'וג]] היה ראש המדברים בהתוועדויות, ולמעשה היה מנהיג קהילת ליובאוויטש בעיר בשנות הצ'.

במהלך ה[[שואה]] נמלט יחד עם בני משפחתו ל[[סמרקנד]] שם היה מגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים סמרקנד]] וגם היוה דמות של [[משפיע]]. בימי ה[[שואה]] הטרופים פתח את ביתו לרווחה ואירח פליטים יהודיים וגם מניין לתפילה.  

עם תום ה[[שואה]] הבריח את הגבול יחד עם בני משפחתו דרך [[לבוב]] במסגרת [[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הידועה]], ולאחר נידודים שנמשכו מספר חודשים הגיע ל[[צרפת]], שם מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ לעבוד במסגרת ישיבת [[תומכי תמימים ברינואה]]. בתפקידו זה עסק במשך שלושים וחמש שנים במסירות רבה תוך שהוא מהוה משפיע ודמות חסידית למופת לתלמידי הישיבה.  

מאז הקמתה של ישיבת תומכי תמימים בברינואה, היה ר' ישראל נח חלק בלתי נפרד ממנה. בשלהי שנת [[תש"ז]] הוקמה הישיבה ובנוסף לצוות שניהל בפועל את הישיבה מינה אדמו"ר הריי"צ ועד רוחני וגשמי לישיבה, כשבמינויים מקבל ר' ישראל נח שני תפקידים חשובים. כאמור בפועל הייתה הנהלה לישיבה והועדים היו אמורים לסייע להנהלת הישיבה. כסגן יו"ר הועד הרוחני היה ר' ישראל נח מגיע מ[[פריז]] - שם היה גר בתחילה - לישיבה בברינואה בכדי לבחון את התלמידים. ואילו כיו"ר הועד הגשמי היה מנהל את חשבונות הישיבה, שכן שנים רבות עבד בתחום זה במפעל לטבק בקרעמנצ'וג. גם כשהגיע לגיל מופלג עוד היה מתעסק עם החשבונות.  

בשנת [[תש"ז]] אדמו"ר הריי"צ הורה לו שלא לנסוע ל[[ארצות הברית]] אלא שישתדל להגיע ל[[ארץ הקודש]], וזאת עוד טרם מונה לתפקידו בישיבה: "אין כדאי שיתעניין בדבר נסיעתו ל[[ארצות הברית]] אבל טוב שישתדל לעלות לארץ ישראל, ואין לו לחוש מהחום דהתם כי בריא הוא"{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] חלק ט' עמוד רמה.}}.  

בשנת [[תשכ"ג]] שוב עלה רעיון הנסיעה, וכשנסע בנו בכורו ר' [[אהרן יוסף בליניצקי]] לרבי ונכנס ל[[יחידות]], ביקש בשם אביו רשות לנסיעה לארץ הקודש. הרבי ענה (תוכן הדברים): וכי מה איכפת לו להישאר בישיבה והרי הוא מוסיף יראת שמיים במקום (בישיבה).