שינויים

הרב '''יהודה לייב רסקין''' ([[ט' טבת]] [[תרצ"ג]] – [[י"ב באייר]] [[תשס"ד]]) היה משלוחי הרבי ל[[קזבלנקה]] - [[מרוקו]], שם ניהל את מרכז ופרצת ויחד עם רעייתו ניהל את בית רבקה. שימש [[שליחות|כשליח]] 44 שנה. בצעירותו זכה לשמש את רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[הרבי]] ב[[אלמא אטא]] בירת קזחסטן. מונה על ידי הרבי ב[[שמיני עצרת]] [[תשל"א]] ל"בעל הבית"{{הערה|ראו בהרחבה בערך [[האומות המאוחדות#"האו"ם החסידי"|"האו"ם החסידי"]]}} על מדינת מרוקו.

מיד עם התחלת הפצצות הגרמנים על [[לנינגרד]], החלה בריחה המונית מהעיר. זו ולכן העמידו השלטונות רכבות במידה מספקת. ימים ולילות עמדו אנשים בתור כדי לקבל כרטיסי נסיעה. יום שלישי, ג' ב[[אלול]] תש"א, היה היום האחרון בו ניתן היה לעזוב את לנינגרד. משפחת רסקין התייאשו מלהשיג כרטיסים. לפתע נכנס אחד השכנים ואמר לר' יעקב יוסף: "קיבלתי כרטיסים לרכבת ממקום עבודתי, אולם בני לוחם כעת בחזית לנינגרד ואינני רוצה לעוזבו, קח את הכרטיסים וסע".

אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שב[[סיביר]]. בימים כתיקונם נמשכת נסיעה כזו מספר יממות בלבד, אך בעתות חירום אלה בגין המלחמה ארכה הנסיעה זמן ארוך ביותר. בני משפחת רסקין הגיעו לאומסק לפני ראש השנה, ובה שהו למעלה משבועיים.

לאחר המלחמה יצאה משפחת רסקין מ[[רוסיה]] באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים ולאחר נדודים הגיעו לפוקינג ל[[פוקינג]] שם למד בישיבת תומכי תמימים [[פוקינג]] משנת [[תש"ז]] עד [[תש"ט]].

באסרו חג שבועות [[תש"כ]], שוב קרא לו הרב חדקוב ואמר לו: "מכיון שאמרת שאתה מחכה להוראה מלמעלה, הריני מודיע לך שהרבי מעוניין שתיסע בשליחותו לאחת המדינות בצפון אפריקה - [[תוניס ]] או [[מרוקו]]. האם אתה מסכים?" ר' לייב השיב כחייל נאמן: "בוודאי שאני מסכים".