|
|
| שורה 53: |
שורה 53: |
| ==הרוח== | | ==הרוח== |
|
| |
|
| ישיבות "תומכי תמימים" מצטיינות ברוח חסידית המעניקה חוסן אמוני ללומד, באמצעות רוח זו התגברו אדמו"רי חב"ד על תנועת ההשכלה שסחפה בחורים רבים, והקנו לתלמידים דרך ב[[עבודת ה']] ותכלית חיים פנמית. | | ישיבות "תומכי תמימים" מצטיינות ברוח חסידית המעניקה חוסן אמוני ללומד, באמצעות רוח זו התגברו אדמו"רי חב"ד על תנועת ההשכלה שסחפה בחורים רבים, והקנו לתלמידים דרך ב[[עבודת ה']] ותכלית חיים פנימית. |
|
| |
|
| | | באמצעות [[עבודת ה']] הפנימית הלימוד שמור מחשש של שיקולים צדדיים והסחות דעת מלימוד לשם ה'. |
| ואין זה הדבר היחידי המייחד את "תומכי תמימים". הם הפילו את המחיצה בין [[חסידות]] ולומדות. חסידות ולומדות, לפי [[חסידות חב"ד]], הן רק שני צדדים של מטבע אחת, של עבודת הבורא. בחב"ד נוצרה מזיגה מיוחדת של שתיהן.
| |
| | |
| חב"ד הכניסה חסידות ללומדות - לימוד לא רק בה[[שכל]] ו[[דעת]] אלא גם ב[[רגש]] - ולומדות לחסידות; חסידות אינה, לפיהם, רק שיטה, עבודה, אורה חיים, אלא גם לימוד בהתעמקות והגיון, בהתמדה ושקידה.
| |
| | |
| חסידות אינה ענין "לעיין בספר" בלבד אלא לעיון וללימוד מעמיק, ביגיעה, בבקיאות, בהבנה שכלית, נוסף על [[בינה]] שב[[לב]], רחמנא ליבא בעי. יש לשעבד את ה[[מוח]] ואת הלב גם יחד. נדגים זאת בהשוואה.
| |
| | |
| חסידות הגיעה למדרגה שילמדוה בתור שיעור (להבדיל מלימודי המוסר). התווכחו, התפלפלו בחסידות, כמו שהתפלפלו ב"קצות החושן", למדו [[חב"ד]] לפי חוקי הבנה הלכתית, הור על [[יסוד]] כללי הגיון - כמו סוגיה ב[[ש"ס]] או כמו בירור ב[[הלכה]].
| |
| | |
| חידוש שני חידשו בלומדות. בקיאות ב[[תורה שבעל פה|תורה שבעל-פה]], ואין צורך לומר ב[[תורה שבכתב]], הבנה נכונה בה, היא כולה [[עבודת ה']], וזו זקוקה להתלהבות, ל"נדבקות".
| |
| | |
| ואין מחיצה בין [[תפילה]] ללימוד, בין שכל והתעוררות, בין שיעור ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] ובין ניגונו של ה[[רבי]]. חב"ד מהווה גשר בין הלומדות העמקנית - ההגיונית לבין סערת הלב והתעלות הנפש.
| |
|
| |
|
| ==השיטה== | | ==השיטה== |