אהבת ה': הבדלים בין גרסאות בדף

{{הערה|לעיתים נקראת אהבה זו [[אהבה טבעית]]על שם שהיא טבע בנפשות ישראל, ולעיתים (לפני שיצאה מהעלם הנפש הבהמית לגילוי) נקראת [[אהבה המסותרת]]}}. אהבה זו מקורה בעצם הנפש, ונמצאת בשווה אצל כל איש ישראל צדיק כרשע ללא הבדל. אהבה נעלית זו לא יכולה להתעורר על ידי התבוננות, אלא היא ניתנת במתנה למי שהוא שלם ביראה{{הערה|בתניא פרק מג נאמר שאהבה רבה היא [[אהבה בתענוגים]], אך במקומות שונים בחסידות מבואר שזהו רק בכללות, ובפרטיות הן שתי מדריגות שונות}}. אהבה זו משולה גם היא לאש, אך לא רשפי אש של מדורה בוערת, אלא אש שקטה – שלהבת נר, שבוערת בשקט ובדביקות.

על שתי האהבות דלעיל קשה לומר שהן "קרובות מאד" (שזוהי מטרת התניא, להסביר אין הוא קרוב מאד לקיים את התורה "לשמה", מתוך רגש פנימי). הראשונה משום שמצריכה הן ידיעה רחבה, והן העמקה ותקיעת הדעת בהתמדה, והשניה מתגלה רק אצל יחידי סגולה. לכן ממשיך התניא לבאר, שישנן שתי אהבות נוספות שהן אכן קרובות מאד. לכאורה, הטעם שהתניא לא מתחיל עם האהבות לקמן הוא משום החסרון שבהן – שאינן מתבטאות ברגש ממשי בלב ואינן משולות כלל לאש. למרות ש(ועקב התבוננות הנ"ל) האדם מתנהג כאילו הוא אוהב, הרי שבפועל אינו מרגיש דבר בליבו - הוא רק מתנהג על פי המסקנה אליה הגיע בהתבוננותו.